רוצים לגרום לישראלים להיפטר מהרכב הפרטי: מנכ”ל Bird ישראל בראיון בלעדי

ראיון חגיגי ובלעדי עם מנכ”ל Bird בישראל שמספר לגיקטיים למה בחרה החברה ששווה מיליארדים להתרחב דווקא לתל אביב: האם הישראלים כבר הצליחו לגנוב קורקינטים מהרחוב? איך החברה משתמשת במידע כדי לא להפוך למטרד? האם הפתרון שלהם באמת יכול לגרום למשתמשים למכור את הרכב הפרטי?

תמונה: Bird

לפני מספר שבועות חשפנו לראשונה בגיקטיים כי חברת הקורקינטים החשמליים השיתופיים, Bird, נמצאת בדרכה לישראל. התגובות שקיבלנו הפתיעו אותנו והחברה, שגייסה מאות מיליוני דולרים בארצות הברית, הצליחה לעורר סקרנות רבה גם בישראל. ואכן בתחילת אוגוסט השיקה החברה את השירות שלה בצורה רשמית בארץ. עכשיו, חודש לאחר שהקורקינט הראשון של החברה יצא לדרך ברחובות תל אביב, ישבנו לראיון בלעדי עם יניב ריבלין, מנכ”ל Bird-ישראל, כדי לשמוע למה החברה הגיעה בכלל לישראל, האם הישראלי היפה כבר הספיק לגנוב ולהשחית את הקורקינטים הפזורים ברחבי העיר, ואיך הוא מגיע לעבודה (ספוילר: לא באוטו).

מישיבה אקראית בשדרות בן גוריון, למינוי למנכ”ל Bird בישראל

“ישבתי עם חבר בשדרות בן גוריון לפני כמה חודשים וראינו את הקורקינטים עוברים בשדרה. החבר שאל אותי אם אני מכיר את Bird, והאמת שהיא שלא הכרתי אותם. מפה לשם הוא חיבר אותי עם אחד הבכירים בחברה, וזה התחיל להתגלגל הלאה”, כך מספר ריבלין, אשר מכהן מזה 3 חודשים כמנכ”ל Bird בישראל. ריבלין הוא בן 36, וחי באמריקה במשך 6 שנים בעקבות לימודי תואר שני באוניברסיטת הרווארד. בחודשים הראשונים החברה פעלה מתחת לרדאר בהכנות להשקה, ורק לפני כחודש החלה להפעיל את שירותיה בישראל.

אם טיילתם ברחבי תל אביב במהלך חודש אוגוסט, וודאי הבחנתם בקורקינטים השחורים הפרוסים ברחבי העיר. Bird היתה מהחברות הראשונות בעולם שהציעה את שירות הקורקינטים החשמליים השיתופיים שהצליח לשגע את אמריקה: כדי להשתמש בשירות המשתמשים צריכים להוריד את אפליקציית Bird ולאתר את הקורקינט הפנוי הקרוב אליהם על גבי המפה. בהגיעם אליו, כל שצריך לעשות הוא לסרוק את הברקוד הממוקם על הכידון, ונעילת המכשיר תשתחרר. בגמר הנסיעה המשתמש יכול להשאיר את הקורקינט בכל מקום שיחפוץ בו (בתנאי שלא יפריע למרחב הציבורי), ולסיים את הנסיעה באמצעות האפליקציה, שתנעל את הקורקינט עד לנוסע הבא. הקורקינטים אגב הם מתוצרת חברת שיאומי הסינית, כאשר בכל יחידה ממוקם מנעול מיוחד, ורכיב GPS שמסייע למציאת הקורקינטים באפליקציה, ולאיתור שלהם על ידי החברה.

החברה שגייסה יותר מ-400 מיליון דולר תוך שנה, והגיעה לשווי בלתי נתפס

תמונה: Bloomberg, Gettyimages Israel

בהיותה חלוצה בתחום, הפכה Bird לאחת מהשחקניות הבולטות ביותר בשוק הקורקינטים השיתופיים, ולצד חברות נוספות, הזניקה את התחום לגבהים שלא נראו כבר זמן רב בעמק הסיליקון. אם בסבב הגיוס הראשון שלה גייסה החברה 15 מיליון דולר, בסבב השני שלה גייסה 100 מיליון דולר, ובסבב הגיוס השלישי שנחתם ביוני גייסה כבר 300 מיליון דולר מ-Sequoia Capital, אחת מהקרנות הנחשבות ביותר בסיליקון וואלי. סבב הגיוס האחרון הכפיל ברבעון אחד את שווי החברה המוערך ממיליארד דולר, לשני מיליארד דולר. כל זאת לחברה שהוקמה רק בשנה שעברה.

בסבבי גיוס של חברות אחרות בשוק הקורקינטים השיתופיים השתתפו חברות בולטות נוספות כמו אלפבית, קרן Accel ו-Google Ventures, קרן ההשקעות של גוגל. אפילו חברות ענק כמו Uber ו-Lyft החלו להציע שירותי השכרת קורקינטים משלהן. עד כה, חברות הקורקינטים השיתופיים פעלו בעיקר בארצות הברית במספר ערים מוגבל למדי, אבל באופן די מפתיע בחרה Bird דווקא בישראל כאחד היעדים הראשונים לפעילות מחוץ לארצות הברית.

Bird לא הייתה פעילה בכלל מחוץ לארצות הברית, והעיר הראשונה, לצד פריז, בה היא השיקה את השירות, היא תל אביב. איך זה קרה?

“ישראל היא שוק מדהים לחברה. מבחינה רגולטורית אנחנו מאוד מתקדמים. מספיק לצאת החוצה ולראות את מספר הקורקינטים בשבילים, כדי להבין שאנחנו כבר בקדמת הטכנולוגיה בכל הנוגע לנושא הזה”. אמנם בישראל רובנו רגילים לראות את האופניים והקורקינטים החשמליים בכל מקום (כולל על המדרכה), אבל בארצות הברית, הציבור עדיין מנסה להסתגל לרעיון.

כשהקמנו את Bird בארצות הברית הקורקינטים היו חייזרים, אבל פה התרבות היא מאוד מפותחת. גם פריז וגם תל אביב הן Tech Hubs גדולים. בנוסף, המזג אוויר פה הוא מדהים וקלאסי כל שנה, והוא דומה למקום שבו התחלנו – קליפורניה”.

ובכל זאת, חששתם להכנס לשוק כמו ישראל?

“כניסה לכל שוק חדש היא תמיד מפחידה. אתה לא יודע איך בסופו של דבר זה יצא לפועל. אתה כוסס ציפורניים ועוקב אחרי הדאשבורד כל היום, ורק אז באותו היום שאתה יושב וצופה ב’קן’ של ה-Bird ורואה אנשים שלוקחים את הקורקינט, אתה מבין שאתה פה. עד שאתה לא מתחיל את זה אתה לא יכול להיות רגוע ולדעת שזה עובד”. ריבלין מציין כי ההשקה בתל אביב, היא אחת ההשקות הטובות ביותר עבור החברה, אפילו בהשוואה לארצות הברית: “יש לנו שימושים גבוהים מאוד, ונראה שהצרכן הישראלי אימץ את השירות לחיקו ברגע”.

עד כה, החברה השיקה את השירות שלה בישראל רק בתל אביב, ואי אפשר להגיד שקורקינט חשמלי יכול לעזור לכם להגיע מחיפה לתל אביב. לכן החברה ממתגת את המוצר שלה כ”פתרון הקילומטר האחרון” (או Last Mile Solution). כלומר, פתרון לנסיעות קצרות יחסית של קילומטרים בודדים, אז אל תצפו לראות אותם נוסעים לצידכם בפקקים באיילון. “בתל אביב, אנחנו חיים את הקילומטר האחרון הזה כל הזמן. כמעט מכל נקודה לנקודה מפרידים קילומטרים בודדים. התשתית בתל אביב היא די טובה, ואפשר להגיע כמעט לכל מקום עם שבילי האופניים. העיר הזאת מאפשרת חווית רכיבה מדהימה”.

מאחר שהשירות של החברה הוא פתרון קילומטר אחרון, ריבלין לא רואה את עצמו כמתחרה לרכבת ישראל למשל, אלא כשירות משלים לתחבורה הציבורית: “אפשר לעלות לרכבת, להגיע לתחנת האוניברסיטה, לקחת Bird, לעלות לאוניברסיטה או לנסוע לרמת החייל, ולחזור על Bird בסוף היום. אנחנו חלק מהאקוסיסטם, לא שירות בפני עצמו”.

על פי ריבלין הקורקינטים החשמליים של החברה יעזרו בהורדת העומס האדיר שכולנו מרגישים בכבישים: “ישראל היא מקום אחרון במדינות ה-OECD במספר המכוניות הגדול ביותר, ועד שנת 2025 יכנסו מיליון כלי רכב ביום לתל אביב על פי ההערכות”.

תמונה: Bird

אנחנו רואים איך בארצות הברית חלק מהתושבים הגיבו בזעם לקורקינטים שהציפו את הרחובות. איך אתם נמנעים ממצב שכזה?

“מדובר במקרים מאוד בודדים שאנחנו רואים בתקשורת”, מסביר ריבלין בתגובה לגל הסרטונים שבהם משתמשים בארצות הברית משחיתים, שורפים, הורסים ומתעללים בקורקינטים: “כמו בכל דבר חדשני, יש את יוצאי הדופן. מספיק להסתכל על מיליוני הנסיעות ש-Bird עושה כל יום כדי להבין שהפתרון באמת יכול להוריד את העומס בכבישים. אנחנו רוצים לעבוד עם הרשויות, הצרכנים ועם כולם. המטרה שלנו היא לא להעמיס יותר מדי את הרחובות בקורקינטים, אלא לעשות את זה בצורה חכמה”. בגמר הנסיעה, המשתמשים מתבקשים לצלם את מיקום הBird כדי לוודא שהרוכב הניח אותו במקום ראוי שלא יהווה סכנה או מטרד להולכים על המדרכות.

תמונה: Bird

התוצר הנלווה להפעלת המערך של הקורקינטים, הוא כמויות המידע ש-Bird אוספת על הרגלי השימוש של המשתמשים. בנקודה זו, Bird לא מוכרת את המידע לגורמים אחרים ברחבי העולם, אך היא כן משתמשת בו כדי להתאים את השירות שלה לביקוש: “אנחנו רואים באופן אנליטי ב-Dashboard שלנו אם הצרכנים צריכים עוד Birdים. אם הצרכנים ממשיכים להראות את ההתלהבות והצורך שלהם בנו, אנחנו נמשיך להגדיל את מלאי הקורקינטים. רק כשנראה צורך בשימוש נרחב נוסיף קורקינטים לצי, כדי שהם לא יהוו מפגע ברחובות”.

החברה משתמשת במידע הנאסף אצלה מדי יום כדי לקבל החלטות בנוגע לכמות הקורקינטים שייפרסו ברחובות, המיקומים בהן ימוקמו הקורקינטים מדי יום על פי אזורי ביקוש וכדומה. החברה אפילו יכולה להורות ל’צפרים’ (המשתמשים שאוספים את הקורקינטים כדי להטעין אותם, ע.ב.) להשאיר את הקורקינטים אצלם במקרים כמו ימים חורפיים למדי בהם התנאים לא מאפשרים שימוש בטוח בשירות.

תמונה: Bird

אילו דברים למדתם על המשתמשים שלכם עד כה?

“אנחנו רואים מגוון שימושים רחב. בשבת בצהריים למשל ראינו נדידה המונית של קורקינטים של Bird לכיוון הים”. בכלל, בהתאם לשפה הייחודית שפיתחה החברה ומתבסס על עולם בעלי הכנף, ריבלין לא מפספס אף הזדמנות להשתמש במשחקי מילים. “לאורך השבוע ראינו נדידה לכיוון מגדלי עבודה כמו מגדל אלקטרה, לכיוון שרונה, ואנחנו רואים לא מעט לקוחות חוזרים”.

רבים טענו כי המחיר של השירות הוא גבוה יחסית, אתם חושבים שהשירות מתומחר בצורה נכונה לשוק הישראלי?

 “יש פה אלטרנטיבה לרכב פרטי, מונית שירות ואפילו אוטובוס”, מסביר ריבלין, אשר טוען כי רמת העצמאות של המשתמש היא בלתי ניתנת להשוואה. בהתאם למבנה של תל אביב, ריבלין סבור כי משך הנסיעה הממוצע בעיר הוא כ-12 דקות לנסיעה שמסתכמות בכ-11 שקלים. החברה גובה 5 שקלים על הפעלת הקורקינט בכל תחילת נסיעה, וחצי שקל על כל דקת נסיעה. “לא צריך לחכות לאוטובוס, לא צריך לשלם 25 שקלים על חניה, ועוד לא דיברנו על הזיהום, זמן ההגעה, הדינמיות והגמישות. המטרה שלנו היא לפתור את המייל האחרון, וזה הרבה יותר זול מלקחת מונית”. ריבלין מאמין כי השירות הוא תחליף נוח וזול, ונכון לעכשיו, החברה לא מתכננת להפעיל תוכנית מנויים בדומה ל”תל-אופן”.

כלכלה שיתופית 2.0

מאחר שמדובר בקורקינטים חשמליים שזקוקים לטעינה, לחברה יש מודל הטענה מעניין במיוחד. Bird מזמינה כל משתמש להפוך להיות “צפר”. לאחר השעה 21:00, הצפרים יכולים בזמנם החופשי למצוא באפליקציה קורקינטים שזקוקים להטענה, אוספים אותם, מטעינים אותם בלילה, ומשחררים אותם ל”קנים” (כלומר, אוסף של עד 3 קורקינטים יחדיו) מוסכמים מראש עד השעה 07:00 בבוקר, בה המשתמשים יכולים לשוב ולהשתמש בשירות. על כל קורקינט שהוא מטעין ומחזיר למקום בזמן, הצפר יכול להרוויח בין 20-50 שקלים, כאשר הכמות המקסימלית שצפר יכול להטעין בלילה תלויה רק בו ובמלאי הקורקינטים הפנויים להטענה.

בארצות הברית, הכלכלה השיתופית בה כל אחד יכול להרוויח כסף מפעולות שונות ומשונות, היא כבר עניין שבשגרה, אבל בישראל, Bird היא אחד השירותים הראשוניים שמשתתפים במה שמכונה “כלכלת החלטורות” (Gig Economy).

צפר יכול להטעין כמה קורקינטים שהוא רוצה? איך זה עובד מבחינת המטענים שהוא מקבל מכם?

אם אנחנו רואים שהטענת מספר קורקינטים מסוים, לא רק שתקבל סכום כסף יפה, אנחנו גם נביא לך עוד מטענים. זה מתחיל ממטען אחד למטעין, ואז מביאים עוד. זו כלכלת שיתוף 2.0 שאנחנו לוקחים צעד אחד קדימה. אין שום התחייבות מצד הצפר, ואנחנו רואים את ההתלהבות. הם רואים עצמם כחלק מקהילה, ואני חושב שהתחום הזה של כלכלה שיתופית רק הולך ומשתפר”.

איך היית מתאר את הצפר הממוצע שנתקלת בו עד עכשיו?

“יש לנו נהגי מוניות, סטודנטים, מילניאלז, אנשים בין עבודות. רוב האנשים שנרשמו היו חבר’ה שמעורבים מאוד בטכנולוגיה ושמעו עלינו במקומות אחרים. הם רצו להצטרף למשהו מוקדם וראו את הפוטנציאל. הם אכן אספו גם יותר קורקינטים בהתחלה והרוויחו. יש לנו חבר’ה שעושים מאות שקלים בלילה”. ריבלין מסביר שבחזון שלו, סטודנטים יקחו בבוקר את הקורקינט מתחת לבית, ייסעו לאוניברסיטה, יחזרו בחזרה על Bird לקראת הערב ויקחו את הקורקינט להטענה בלילה, כדי לשלם על הנסיעות ב-Bird.

ריבלין מספר כי ההתלהבות של חלק מהצפרים בישראל הפתיעה אותו: “ראינו אנשים שבנו מעמד מיוחד להעמסה של קורקינטים על האופנוע, חבר’ה שקנו עגלות מיוחדות. אחרים שכרו רכב עם מקום להטענה כבר בתוכו”.

החוק הישראלי קצת מקשה על נושא הכלכלה השיתופית. איך אתם מתגברים על הבעיה הזו?

“אנחנו משלמים לרשות המסים את המיסים המקסימליים כדי לוודא שהמטעינים לא יצטרכו לפתוח עוסק פטור”.

יש לנו אמון בצרכן הישראלי

עד כמה שהרעיון נשמע כמעט פשוט וחכם, תגובות רבות ברחבי הרשת הטילו ספק בצרכן הישראלי עם כניסת Bird. רבים חשבו שהחברה האמריקאית תמימה לחשוב ש”הישראלי המכוער” לא יזנק על ההזדמנות, יקח את הקורקינטים מהרחוב ויפרק, יגנוב או ישחית אותם. למרות שהוא מסרב לנקוב במספרים, נראה שריבלין מרוצה עד כה: “יש לנו אמון בצרכן הישראלי. עד עכשיו אנחנו מאוד מרוצים. הצרכן הישראלי מתייחס לקורקינט בצורה יפה מאוד. אין לך מה לעשות עם הקורקינט אם אתה גונב אותו. אנחנו יכולים להשבית לחלוטין את הקורקינט מרחוק אם צריך”.

אתם מציירים את עצמכם כמעט כחלופה לתחבורה ציבורית. מה לגבי השעות בהן היא כמעט ולא קיימת בלילה?

“הדרך הכי טובה לאפשר לצרכן את השירות הזה, היא לפרוס בבוקר בצורה מסודרת את כל הקורקינטים. אנחנו פועלים בשעות מאוחרות יותר אפילו מבארצות הברית. המטרה שלנו היא שהכלים יהיו מושמשים ומסודרים לצרכן בבוקר כדי שלא יהיה מצב של חוסר אחידות או כאוס. בלילה אנחנו מעדיפים לעשות את הטיפול בקורקינטים, וכרגע זה המודל הטוב ביותר עבורנו ועבור הלקוחות”. עם זאת, ריבלין מדגיש שהחברה מסתכלת על הרבה מודלים אפשריים, וכי היא פתוחה לכל שינוי שיבוא בעקבות הביקוש של הצרכנים.

תמונה: Bird

רבים בישראל מודאגים מהסכנות שבנהיגה על קורקינט חשמלי. איך אתם מתמודדים עם זה?

“בטיחות זה אחד הדברים החשובים ביותר עבורנו. חובה אצלנו לרכוב עם קסדה. בנוסף, אנחנו נהיה השליחים של עידוד הרכיבה עם קסדות”. ריבלין חושף כי בארצות הברית החברה כבר חילקה למעלה מ-30,000 קסדות בחינם, וכי ביום הראשון ללימודים באוניברסיטת תל אביב, עימה היא החלה בפיילוט, החברה תחלק קסדות בחינם, ותעשה פעילויות נוספות בהמשך. בנוסף, החברה תקיים קמפיינים לעידוד רכיבה נכונה.

החוק מחייב את הלקוחות לנסוע עם קסדה, וגם אתם. אבל זה פוגע למעשה בספונטניות של השימוש בשירות.

“אני מאמין שככל שהשירות יהפוך ליותר פופולארי, אנשים פשוט יתחילו להסתובב עם קסדה. אני אישית מסתובב עם קסדה כמעט לאורך כל היום. זה משהו שיצבור תאוצה, וזה פשוט חינוך של השוק”.

ומה תעשו אחרי תל אביב?

“אנחנו נתפרס לערים נוספות. אם עיריות רוצות לעבוד איתנו, הן מוזמנות לפנות אלינו. אנחנו ערוכים לשיתופי פעולה נוספים”, עם זאת, מזהיר ריבלין, “זו תהיה פריסה הדרגתית ואנחנו רוצים לעשות אותה בצורה נכונה וחכמה”. ריבלין מוסיף כי ברחבי העולם החברה משתמשת במידע שנאגר אצלה על הרגלי השימוש של המשתמשים כדי להצביע על איזורים שזקוקים לפיתוח תשתיות כמו שבילי אופניים: “היופי הוא שאנחנו יכולים לספק נתונים בזמן אמת של שימושים. איפה צריך יותר שבילים, איפה צריך להרחיב. אנחנו מדברים עם עיריות ועוזרים להן לקבל החלטות חכמות יותר שיטיבו עם כולם”.

ושאלת השאלות: איך אתה מגיע למשרד שלך כל בוקר?

“הגזמת. אני מגיע כל בוקר עם Bird. יש לי קסדה נהדרת וממותגת שאני הולך איתה לכל מקום”

עידן בן טובים

נולד עם ג׳ויסטיק ביד. יש לו הרבה יותר מדי גאדג׳טים והרבה פחות מדי זמן פנוי כדי לשחק עם כולם. בעל פטיש לא מוסבר לביצוע קליברציות לסוללות של מכשירים. כשהוא לא עסוק בלכתוב על טכנולוגיה, הוא אוהב לדבר עליה, והרבה

הגב

7 תגובות על "רוצים לגרום לישראלים להיפטר מהרכב הפרטי: מנכ”ל Bird ישראל בראיון בלעדי"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

סידור לפי:   חדש | ישן | הכי מדורגים
this
Guest

״אני מאמין שאנשים יתחילו להסתובב עם קסדה״

חחחח טוב אחי.

שלומית מלכה
Guest

כן בדוק.. אני אמכור את הטוסון וארכב על קורקינט כמו ילדה בת 14 עם קוקיות..

דני
Guest

בתור תל אביבי שעובד 6 דק עם אופניים מהעבודה.
ה bird יכול להבוא לי טוב בנוסף וגם אולי להיות צפר..
אחלה רעיון

למה החזירות
Guest

השתמשתי בשירות בערך 3 פעמים.
ללא ספק פתרון נחמד.
אבל
מאד יקר. אני כלל לא מסכים עם זריקת המספרים על חניות ומכוניות.
כי מי שעובד בתל אביב עם רכב, לרוב יש לו חניון

ומי שלא יש לו חופשי חודשי שעולה ליום כמומנסיעה ממוצעת בבירד.

המחיר של השירות מאד לא סביר.
ואני חושב שצריך לוותר או על עמלת השורה של לקיחת קורקינט או על רכיב הזמן.

אולי עדיף לשקול פשוט חיוב מינימום או לתת כמה דקות בתמורה ל5 שקלים בדומה למונה במונית.

רועי
Guest

נחמד אבל מאוד יקר!!!

30MB
Guest

אחלה שירות, חוץ מהמחיר…
המתחרים הישירים של השירות הזה בת”א הם מובייק ויש להם מודל תשלום הרבה יותר פשוט וזול – 3.90 ש”ח לחצי שעה.
חצי שעה של בירד לעומת זאת, תעלה 20 ש”ח, זה יותר מפי חמש:|

ניר
Guest

רק בישראל יתרגמו את ה-GIG ECONOMY ל”כלכלת החלטורות” – בארה”ב “חלוטריסת” כזה שנוהג ב-UBER או מעצב הודי שעובד ב-FIVERR מרוויחים הרבה יותר מכתב בכיר ב-GEEKTIME.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: