נשק העתיד: הצצה לארסנל החמקנים החדש של המערב שסייע לחסל את בן לאדן

קטגוריה סודית ביותר של מל׳׳טים אוטונומיים משנה את פני הלחימה. חלקם כבר נכנסו לפעילות מבצעית בשנים האחרונות. הצצה

ה-Taranis הבריטי של חברת BAE Systems כבר נמצא בפעילות מבצעית. תמונה: מדע פופולארי

ה-Taranis הבריטי של חברת BAE Systems כבר נמצא בפעילות מבצעית. תמונה: מדע פופולארי

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין Popular Science ישראל בגיליון 249 שראה אור בינואר 2015 ונכתבה במקור על ידי אריק אדאמס.

ב-2 במאי 2011, כלי טיס בלתי מאוייש (UAV) – שהיה נעול במסלול לווייני יציב בשעות הבוקר מעל מתחם מגורים באבוטבאד, פקיסטן – שידר וידאו בשידור חי של מהלכי פשיטה צבאית למחשב נייד בחדר המצב של הבית הלבן. שם, צפו הנשיא ברק אובמה ויועצי הביטחון הלאומי שלו בצוות של לוחמי הקומנדו הימי (אריות הים) של הצי האמריקאי חודר אל תוך מתחם מוקף חומה והורג את התושב הראשי שלו, אוסמה בן לאדן.

על פי התיאורים, המשימה הייתה הצלחה מסחררת, אבל אחד המרכיבים העיקריים של המבצע כמעט ולא זכה להכרה. המבצע התאפשר בזכות כלי טיס חדש, ה-RQ-170 Sentinel של לוקהיד מרטין, שניטר את האתר במשך חודשים.

עצם הנוכחות של כלי טיס מעל פקיסטן הוא עניין ראוי לציון. אבוטבאד היא מקום משכנה של האקדמיה הצבאית של המדינה והיא קרובה לאתרי ייצור כלי נשק גרעיניים ומתקנים רגישים אחרים. ממשלת פקיסטן ערנית במיוחד לפעילות מל”טים באזור, בין אם כדי להרתיע מרגלים הודים, או בנות ברית בלתי נשלטות כמו ארצות הברית. אין צורך לומר, שכשבן לאדן חיפש מקום מגורים, מיקום “מוגן מתחת למטריה של הרדאר” היה כנראה גבוה ברשימת ההעדפות שלו. בהשוואה לאפגניסטן השכנה, שם מל”טי סיור – הפרדטור והגלובל הוק טיילו חופשי בשמים, אבוטבאד נראתה כמו חוף מבטחים.

אבל בן לאדן לא ידע על קיומו של ה-RQ-170. כלי הטיס הסודי ביותר המוטס בשלט רחוק, אשר הגיע לאבוטבאד כשהמצוד אחר מנהיג אל קאעידה התגבר. זה היה המל”ט המבצעי החמקן הראשון שאינו מופיע על מסכי הרדאר. צורתו של כלי הטיס תוכננה לפזר גלי רדאר, וטקטיקות אחרות סייעו למסך את החתימה שלו. הוא נחשב חמקני רק באורח בינוני, אבל הוא עדיין היה טוב מספיק כדי להיכנס ולצאת מהמרחב האווירי הפקיסטני וללכוד וידאו של בן לאדן מטייל בחצר ביתו. ההישג הביא ליותר מפריצה גדולה במצוד בן עשור: הוא איפשר מבט חטוף אך חושפני אל תוך עתיד הלוחמה.

מלחמות חדשות, כלים חדשים

מאז התקפות ה-11 בספטמבר, ארצות הברית מעורבת במספר קונפליקטים ישירות בעירק ובאפגניסטן, אבל גם במלחמות צללים בסומליה ובתימן. על אף שכל קונפליקט הוא ייחודי, כולם חולקים מאפיין משותף ויוצא דופן למדיי: חלוקת כוח אסימטרית, בו ללוחם אחד יש יותר משאבים מלאחר. במצבים כאלה, המל”טים הם כלי לחימה אידאלי; אפשר להטיס אותם לפי הצורך, כיוון שלאויב אין אמצעים ליירט אותו.
כשאסטרטגים צבאיים צופים אל העתיד, מגיעים ימי הלחימה האסימטרית והמרחב האווירי הפרוץ שמגיע איתם לקיצם. “אין מערכות הגנה על אזורים פעילים המנוהלות על ידי מורדים באפגניסטן ועירק, או, לצורך העניין, בסוריה”, אומר המנתח האסטרטגי פיל פינגן, מקבוצת Teal הממוקמת בפיירפקס, וירג’יניה. “אבל דור המל”טים הבא יצטרך להתעמת עם איומים פוטנציאליים כמו סין. הם יצטרכו להיות בעלי יכולות מפותחות בהרבה – מהירים יותר עם אוטונומיה גבוהה יותר למקרה בו התקשורת נפגעת, וחמקניים יותר כדי שיהיה לאוייב קשה יותר לזהות אותם”.

ה-RQ-170 היה הראיה הראשונה לתכנית שכזאת, אבל הוא היה רק יריית הפתיחה. מהנדסים כבר פיתחו שני כלי טיס חדשים, ה-RQ-180 של נורת’רופ גרומן, עכשיו בניסויי מבחן באזור 51 הנסתר של צבא ארצות הברית, וה-Tanaris של BAE Systems, אשר מכוון יותר למטרות לחימה מאשר למטרות פיקוח ומעקב. שניהם מאופיינים ברמות חסרות תקדים של חמקנות בשביל מל”ט, ושניהם מצויידים במידה של יכולות אוטונומיות. הפרטים נותרים סוד שמור ביותר.

בעוד מטוטלת המלחמה נעה חזרה לכיוון קונפליקטים סימטריים, בין אם במזרח אירופה או באוקיינוס השקט, עיצובי כלי טיס כאלה הם סמנים משמעותיים לכך שמתכננים צבאיים רואים עתיד בו מל”טים ישרתו תפקיד חיוני. האתגר הוא לבנות אותם בצורה שהם יסיירו בשמים לבדם מבלי שמישהו ידע אי פעם שהם היו שם.

ה-SR72, כלי טיס על קולי בלתי מאוייש. תמונה: מדע פופולארי

ה-SR72, כלי טיס על קולי בלתי מאוייש. תמונה: מדע פופולארי

המל”ט הנעלם

בשיא המלחמה הקרה, פיתחה לוקהיד מרטין את ה-F-117 Nighthawk, המטוס החמקן הפעיל הראשון בעולם. לטייסים, נראה היה שכלי הטייס השחור, הכבד והזוויתי, נוטש את חוקי האווירודינמיקה ההגיוניים. שטחי הפנים השטוחים ומחזירי הרדאר, הם טענו, יהפכו את הטסת מטוס הסילון לכמעט בלתי אפשרית. (הם צדקו: הוא הוטס בבטחה רק בהתערבות מערכת בקרה אלקטרונית המנוהלת על ידי מחשב מתקדם ומועברת לחלקי המטוס באמצעות כבלים – מערכת שנקראת fly-by-wire). בלי קשר לכך, העיצוב הפך אותו לכמעט בלתי נראה. על מכ”מי הרדאר, ה-F-117 נראה בערך בגודל של ברווז.

עם התקדמותן של מערכות המיחשוב, יכלו המהנדסים לשפר את מאפייני החמקנות של הדגם, והעיצוב המוזר של ה-Nighthawk הפך לעניין שולי. מטוסי קרב חמקנים, כמו ה-F-35 Lightning II וה-F-22 Raptor (המופיעים בגודל של גולה על מכ”ם הרדאר), התחילו להיראות כמו מטוסים קונבנציונליים יותר.

ה-RQ-180 וה-Tanaris הם אולי הדוגמאות הטובות ביותר לחמקנות שיושמה על מל”טים. לשניהם יש עיצוב של כנף טסה (flying wing – עיצוב משולש חסר זנב עם כנף קבועה) שאפשר לראות גם במפציץ החמקני המאוייש B-2 Spirit ובמל”ט ה-X-47B של הצי האמריקאי, שנמצא כרגע בטיסות מבחן על נושאות מטוסים. כיוון שאין עליו מייצבים אנכיים או גוף מטוס מגושם, הרדאר מוחזר מפחות פני שטח, ומסתיר את חתימת המל”ט. ברור שבלי המאפיינים האלה הקונפיגורציה היא מטבעה לא יציבה, לכן כלי הטיס צריכים לכוונן את טיסתם באופן רציף באמצעות אמצעי בקרת פני שטח המורכבים על הכנף.

במונחים של חמקנות, ל-RQ-180, אשר הוצג לראשונה ב-2013, יש יתרון ברור: מוטת הכנפיים שלו מתפרסת על פני 40 מ’. (ל-RQ-170 יש מוטת כנפיים של 20 מ’ בלבד). הרוחב הזה, נוסף על מאפיינים אווירודינמיים מכוונים היטב, לא רק שמאפשר לכלי הטיס לטוס גבוה יותר (18 ק”מ) ולמשכי זמן ארוכים יותר ממגבלת שש השעות של ה-RQ-170, אלא שהמהנדסים יכולים למקם את מערכות הניהוג שעל פני שטח המטוס קרוב יותר לקצה הכנף, שם נדרשים תיקונים עדינים יותר כדי לשלוט במטוס. פירוש הדבר מערכות הניהוג שעל פני שטח הכנף יכולות להיות קטנות בהרבה, כך שהן לא יקלטו על ידי הרדאר.

ה-Tanaris. תמונה: מדע פופולארי

ה-Tanaris. תמונה: מדע פופולארי

ל-Tanaris, מצד שני, יש מוטת כנפיים צנועה של עשרה מ’. הנתון הזה מגביל את הטווח ואת גובה הטיסה שלו ודורש פאנלים מייצבים גדולים יותר (סביר להניח שגם שפרוטוקול בקרת הטיסה יגביל את תנועת הפאנלים בשלבים מסוימים של המשימה). אבל זה גם הופך את ה-Tanaris לזריז בהרבה מה-RQ-180. נראה שכלי הטיס בנוי לטיסה בגובה נמוך ובמהירות גבוהה.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת TheAeronautical Journal, תיאר כריס לי, מהנדס BAE Systems כיצד פיתח הצוות מערכת איסוף וניתוח נתונים חדשה לחלוטין כדי לשפר את מאפייני החמקנות של ה-Taranis בזמן טיסות מבחן. פתחי המנוע והפליטה זכו לתשומת לב זהירה במיוחד. עיצובים שנועדו להסתיר את המנוע – אשר יכול במהירות לחשוף מטוס לרדאר – הפריעו לזרימת האוויר, לכן היו המהנדסים צריכים לשנות את עיצוב אזור המנוע מספר רב של פעמים. חמקנות היא משחק של תן וקח, ומהנדסים נאלצים פעמים רבות לבחור בין ביצועים לבין יכולות חמקנות.

ה-Tanaris וה-RQ-180 מצביעים על כיוון ההתפתחות של המל”טים. ל-Tanaris, המסוגל לטוס במהירות העולה על 1,125 קמ”ש, יש את המהירות ויכולות התמרון כדי להתמודד עם איומים בעימותים אוויריים. ה-RQ-180 ימשיך במקום שמטוס הריגול המפורסם בעולם, ה-SR-71 Blackbird, הפסיק כשהוא יצא מפעילות ב-1998. “ה-RQ-180 הוא צעד משמעותי לקראת שילוב בין עמידות ויכולות הישרדות של מל”ט באיכות צבאית”, אומר לורן תומפסון, אנליסט צבאי ראשי במכון לקסינגטון. “בנוסף לביצוע משימות סיור ואיסוף מודיעין, תהיה לו מידה של יכולת לבצע התקפות אלקטרוניות נגד חיישנים ורשתות אויב. אני מצפה שישתמשו בו בעיקר באזורים בהם טילי קרקע-אוויר ומערכות הגנה אווירית במספרים דו-ספרתיים, הפכו את חדירתם של כלי טיס לא חמקניים לבעייתית”. כלומר: הוא לא יופל על ידי טיל.

ה-RQ Global Hawk, מטוס המתוכנן לשייט בגובה רב. תמונה: מדע פופולארי

ה-RQ Global Hawk, מטוס המתוכנן לשייט בגובה רב. תמונה: מדע פופולארי

לוחמה ללא טייס

ביולי, 2013, התקרב ה-X-47B של הצי האמריקאי לנחיתה על סיפונה המתנדנד של נושאת המטוסים USS George H.W. Bush. בשונה ממזל”טים המוטסים בשלט רחוק, ל-X-47B לא היה אדם מאחורי השלט. במקום זה, הוא נשא על סיפונו מארז תכנה אוטונומי מתוחכם שהנחה אותו אל מסלול הנחיתה באופן עצמאי לחלוטין.

הנחיתה של ה-X-47B פשוט אישרה את מה שרוב מהנדסי המטוסים יודעים מזה זמן רב: כלי טייס יהפכו בהדרגה לאוטונומיים יותר. על אף שהוא לא חמקן, למל”ט ה-Global Hawk יש אוטונומיה משמעותית – מזה שנים הוא מנווט את דרכו במרחבי האוויר ובנמלי תעופה צפופים וטס באותם אזורי קרב כמו מטוסים מאויישים.

אף אחד מחוץ לצבא האמריקאי לא יודע את טבעם המדויק של המארזים האוטונומיים של ה-RQ-180 וה-Tanaris, אבל כמעט ודאי שהם ברמת התחכום הגבוהה ביותר עד כה. אוטונומיה בכלי טיס היא למעשה הגרסה ה”קלה” ביותר של שליטה עצמית רובוטית, כיוון שיש מעט מכשולים בשמיים הפתוחים עם זמן ומרחב ניכרים כדי לתקן בהם טעויות. (זהו הבדל חד לעומת כלי רכב קרקעיים בלתי מאויישים, שנמצאים שנים מאחורי כלי טיס בלתי מאויישים). מערך של חיישנים, כולל רדאר, GPS, ניווט אינרציאלי, ופעולות טייס אוטומטי קונבנציונליות, שומר את המטוסים בטיסה ובהתאמה לנקודות ציון ומטרות של המשימה, שולח תקשורת, ובמקרים מסויימים, מטיל פצצות או משגר טילים.

אם זאת, זו טעות להניח שרובוטים ישלטו בלחימת העתיד. כפי שרבים בצבא האמריקאי רואים זאת, מל”טים הם מתגברי כוחות, לא תחליף לטייסים. “אנחנו לעולם לא נגיע לנקודה בה נשלח רובוטים והם יחזרו אחרי 24 שעות ואנחנו נגיד, ‘אוקיי, דווחו לי לאן טסתם ומה קרה לכל הפצצות האלה שנשאתם'”, אומר לוטננט גנרל בדימוס דיוויד דפטולה, סגן ראש המטה למודיעין, מעקב וסיור לשעבר בחיל האוויר האמריקאי, וכותב התכנית לשילוב מל”טים של חיל האוויר האמריקאי. “הטרמינולוגיה חשובה. הם מהווים ויהיו חלק ממערכת המנוהלת בזהירות, לא יצורים עצמאיים. מל”טים אוטונומיים יהיו חיוניים לתגבור כלי נשק ולהגדלת מידע מחיישנים הזמינים לטייסים אנושיים בקרב”.

המערכות המטיסות את עצמן, הוא מוסיף, יצטיינו, על פי הדיווחים, בביצוע משימות שגרתיות ומטלות טיסה, ויאפשרו למפקדים להשתמש באופן אסטרטגי יותר בטייסים האנושיים העומדים לרשותם. “לנוכח העובדה שיש לנו פחות מחצי מטייסי ה-F-22 שביקשנו, אנחנו צריכים להגדיל את מספר המל”טים האוטונומיים”, אומר דפטולה. הם יוכלו גם לפעול באופן עצמאי אם התקשורת תנותק – או תופרע במתכוון – דבר שהיה מעמיד בסכנה כלי טיס המופעל בשלט רחוק.

כשעומדים בפני יריבים בעלי יכולת טכנולוגית להפריע למערכות האויב ומגוון הגנות מבוססי קרקע ואוויר, היתרונות שיש באופציות האלה מצטברות.

הקרב הבא

אפילו עם היתרונות הרבים שמל”טים מציגים, מערכת היחסים בין אדם למכונה בשדה הקרב תיוותר מורכבת בעתיד הנראה לעין. בקרב גורמים צבאיים, יש מספר חזונות מתחרים לאופן בו מערכת היחסים הזאת צריכה להתפתח. “יש אנשים בפנטגון שחושבים בכיוון הנכון לגבי הדרך בה אנחנו צריכים להתקדם בעתיד, ברמה הפרקטית”, אומרת מרי קאמינגס, טייסת לשעבר בצי האמריקאי ומהנדסת מערכות, שמנהלת שכיום את המעבדה העוסקת בשילוב בני האדם ואוטומציה באוניברסיטת דיוק. “אבל יש עדיין כאלה, אפילו בתוך חיל האוויר, שיש להם תחושת בטן קשה ביחס למל”טים, והם כל הזמן מנסים לחבל בתכנית”.

מקרב כל זרועות הצבא, נראה שצבא היבשה של ארצות הברית הוא הנוח ביותר לקבל את רעיון השימוש במל”טים. ” באופן מפתיע, אולי, הם המתקדמים ביותר מכל החילות במונחים של שילוב מל”טים”, אומר האנליסט הצבאי פול שארה, עמית במרכז החדש לביטחון לאומי. “הצבא אימץ קונספט לציוות המל”טים בתוך היחידות המאוישות; ציוות מל”טים עם מסוקים מאוישים. הוא רוצה בסופו של דבר לכלול בקרה בה אדם אחד שולט במספר כלי טיס בו זמנית, ופועל כ’נחיל’ במשימות סיור, העברת תקשורת, אספקת מטענים ותמיכה אווירית”.

בעוד טכנאים צבאיים מתחילים לבנות סימולציות של תכניות שדה הקרב למלחמות העתידיות, טקטיקות מתוחכמות כמו אלה יהיו כנראה הכרחיות כדי לזכות ביתרון. הן עשויות אפילו להיות חיוניות להשגת נצחון. אבל בחזון של כוח תקיפה משולבת של מל”טים וכלים מאוישים עדיין חסר רכיב מכריע. “כל טכנולוגיית החיישנים נעה בקצב טוב לעבר העתיד. חמקנות, אוטונומיה ואווירודינמיקה אף הן מתפתחות במהירות”, אומר דפטולה. “הדבר הראשון לו אנחנו זקוקים בשלב הבא הוא תקשורת מושלמת – אמצעי חזק, אמין ומאובטח להחלפת מידע. זה הרכיב החיוני לפיתוח מה שאני מכנה ‘ענן קרב’ עבור המערכות שלנו. זהו האתגר הגדול הבא שלנו”.


אוהבים מדע ולא מקבלים מספיק ממנו בגיקטיים? Popular Science ישראל וגיקטיים יוצאים בשיתוף פעולה במיוחד במסגרתו יוכלו 100 הגולשים הראשונים להנות מגיליון חינם של Popular Science מתנה, ללא כל התחייבות. לפרטים נוספים

מדע פופולארי

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* שימו לב: תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, לרבות דברי הסתה, הוצאת דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב ו/או בניגוד לדין ימחקו. Geektime מחויבת לחופש הביטוי, אך לא פחות מכך לכללי דיון הולם, אתיקה, כבוד האדם והדין הישראלי.

wpDiscuz

תגיות לכתבה: