10 העבודות הגרועות ביותר במדע [מדע פופולארי]

חושבים שהעבודה שלכם גרועה? נסו לחפור דרך 4,500 שנים של גואנו (לשלשת) עטלפים. 10 העבודות הארציות והמלוכלכות האלה הן קשות, מסוכנות ופשוט מגעילות – ואנשים בכל זאת אוהבים אותן

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין Popular Science ישראל בגיליון 250 שראה אור בפברואר 2015 ונכתבה במקור על ידי בוב פארקס.

1. מוציא מעי דגים

אוויר ים מרענן אינו יריב שקול לסרחון מיצי קיבה ודיונונים מעוכלים למחצה, אבל לביולוגית הימית מישל סטאודינגר זה לא מפריע. כשסירות נכנסות לנמל ממסעות דיג לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית, היא ממתינה על הרציף, ומבקשת מהדייגים לתת לה לנקות את הדגים שלהם בחינם בתמורה לתכולת הבטן שלהם. בכל סוף שבוע נתון, היא אומרת, “אני בדרך כלל שקועה עד המרפקים בתוך דג אוקיינוס כזה או אחר מהחוף המזרחי. אני זוכה להרבה מחמאות על המהירות בה אני מנקה טונה”.

באוניברסיטת מסצ’וסטס באמהרסט, סטאודינגר סוקרת דגי חוף ויונקים ימיים כדי להעריך את מערכת יחסי הטורף-נטרף לאורך זמן. מלבד הסתמכות על דייגים כדי שיספקו לה מינים שחיים הרחק מהחוף, היא ממתינה לבעלי חיים מסויימים, כמו ראשתן ננסי מסוג קוגיה קטנה, שישטפו מתים אל החוף. פעם היא עשתה ניתוח שלאחר המוות ללווייתן שהובל על משאית פתוחה מפלורידה למסצ’וסטס. “אין ספק, זה מגעיל”, היא אומרת. “אבל עכשיו יש לנו נתוני בסיס להסתכלות על האופן בו האקולוגיה משתנה עם התגברות שינויי האקלים”.

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

2. בוחן צלילות דעת

האם אנשים יכולים להעריך את רמת האלכוהול המצויה בדמם כשהם שיכורים? זו השאלה שחוקרים באוניברסיטת לויולה מארימאונט החליטו למצוא לה תשובה. כדי לאסוף נתונים, הם שלחו את הסטודנט לפסיכולוגיה גרג ווייזנברג למסיבות אחוות ומסעדות פיצה הפתוחות עד לשעות מאוחרות, בקרבת אוניברסיטאות שונות בדרום קליפורניה. כשהוא הגיע לשם, הוא היה צריך לתשאל חוגגים לגבי רמת האלכוהול בדם שלהם ולמדוד אותו הלכה למעשה באמצעות ינשוף. שלא באופן מפתיע, התגובות היו מעורבות. “אנשים הם חשדניים”, אומר ווייזנברג. “דברים כמו, ‘מה אתה עושה פה? למה אתה לא שיכור?'”

התוצאות הראו ששתיינים מתחלקים לשתי קבוצות: אלה שהיו מעט מסוחררים העריכו באופן עקבי שרמת האלכוהול בדם שלהם גבוהה ממה שהיא הייתה באמת, בעוד אלה שהיו שיכורים כלוט העריכו אותה כנמוכה מהמציאות בצורה משמעותית. אם החוקרים יוכלו להבהיר כיצד החוגגים תופסים שיכרות, ניתן יהיה להשתמש במידע הזה כדי ללמד בטיחות ומניעה. מטרה נעלה, אבל לא מנחמת במיוחד לווייזנברג, שספג עלבונות ואפילו איומים פיזיים רציניים למחצה. לקבוצה אחת קולנית במיוחד, הוא אמר: “אני עובד עכשיו. אני לא הולך לריב אתכם, אבל אתם יכולים להשתתף בסקר שלי!”.

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

3. שוטף גושי שומן

אנשים מעטים מודעים לכך שפסולת המזון שהם שוטפים במורד הכיורים שלהם יכולה להפוך לגושי שומן – גבשושיות מבחילות בעלות גווני צבע שונים של שומן קרוש שיכולים לגדול לאורך של מטוס בואינג 747. חברת הביוב של לונדון מתמודדת עם 55,000 גושים כאלה בשנה, שיכולים לחסום מעברים ולגרום להצפות. זו הסיבה שדן בראקלי מנהל צוות של 38 איש, שמפנה סתימות כאלה באמצעות זרנוקי מים בלחץ גבוה, אתים, ומכונה גדולה דמויית מסור חשמלי. העבודה היא לא רק מגעילה, היא גם מסוכנת: “גושי השומן זוללים חמצן מהאוויר ומדיפים חום ורמות גבוהות של גז מתאן”, אומר בראקלי. הוא לובש מגפי דייגים משובצי טונגסטן עמידים לניצוצות, ערכת אזעקת מתאן ומימן גופרתי ניידת, מערכת מחזור נשימה וחליפת Tyvek מלאה (למרבה המזל, הוא נפל בתוך השומן רק פעם אחת). ובכל זאת, הוא אומר, “הריח נשאר בנקבוביות העור שלי אפילו אחרי שתיים או שלוש מקלחות. אתה צריך לקרצף את עצמך עם סבון סוכר”.

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

4. אוסף דגימות בים המלח

בזמן שג’ון סלקר התחיל להתקין חיישנים בים המלח, תייר מת לאחר שבלע לגימת מים מהים. “מתברר שריכוז המלח כל כך גבוה שהוא מהווה סכנת מוות”, אומר סלקר, מהנדס הידרולוגי באוניברסיטת אורגון סטייט.

ים המלח מכוסה בשכבה עבה ומליחה מאוד של מים בטמפרטורה של 36 מעלות צלזיוס, ורמת המליחות שלו עולה בעודו ממשיך להתאדות. משימתו של סלקר הייתה להבין אם קיימת סירקולציה בין שכבת פני המים והשכבה הקרירה יותר שמתחתיה. בסופו של דבר הוא מצא שאכן יש – מידע שיכול לשמש לניהול טוב יותר של הימה. אבל לפני כן הוא למד דבר אחר: כל דבר שמושאר בים המלח נהיה כבד ממלח ושוקע.
אחרי שסלקר התחיל לשחרר אל תוך המים כבל סיב-אופטי בערך של יותר ממיליון דולר, המצוף מופעל המחשב שלו שקע לקרקעית. הצוות שלו היה צריך להתמודד עם המשימה המסוכנת להשיב אותו. “פחדתי”, הוא אומר. “זה נוזל ששורף כמו חומצה אם הוא נכנס לעיניים. לא היו לנו חליפות הצלה, עמדנו על משטחי עץ קטנים על פני המים, ומסוק טס אל החוף כדי לאסוף את גופת התייר המת”.

queasiness

5. מחולל בחילות

קצין חיל הים היווני לשעבר פנאגיוטיס מטסאנגאס עשה את הדוקטורט שלו על בחילות. כיום כחוקר בבית הספר הימי במונטריי, קליפורניה, התפקיד שלו לשכנע נושאי מחקר לשבת במשך שעה בכיסא ממונע מיוחד שמתנדנד מצד לצד, בזמן שהם מנסים לפתור מבחנים קוגניטיביים בעזרת משקפי מציאות מדומה. “פעמים רבות אנשים לא רוצים להשתתף כשהם מגלים מראש יותר מדיי פרטים אודות המחקרים שלי”, אומר מטסאנגאס.

בחילה, אפילו קלה, הוא אומר, גורמת לירידה ביכולת של אדם לבצע מספר משימות בו זמנית ובביצועים הקוגניטיביים שלו, עובדה שיכולה להשפיע על כל דבר, החל מאיוש תפקידים בצי הימי ועד לעיצוב אניות. גם כשמטסאנגאס מנסה לרכך את נושאי המחקר על ידי זה שהוא מסביר להם את חשיבות הניסויים, זה לא תמיד עובד, הוא אומר. “חלק מהם מרגיש ממש לא טוב”.

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

6. ציידת מטרילים (מטרידים באינטרנט)

אם אי פעם ניהניתם קצת יותר מדיי מעריכה של עמודי ויקיפדיה, יכול להיות שלקחתם חלק במחקר של מדענית המידע מדליין רוז סנפיליפו. האדם ששינה את העמוד של “Grover Cleveland” כך שיהיה רשום בו שהיו לו “יכולות ביט-בוקסינג אדירות” הוא דוגמה לתצורה קלילה של הטרלה שסנפיליפו חוקרת. אבל עבודתה באוניברסיטת אינדיאנה שלחה אותה גם אל הפינות המכוערות ביותר של האינטרנט. אנשים מצטרפים לעמודי זכרון למתים, לדוגמה, רק כדי ללעוג לאבל הציבורי. “אתה לא ממש יכול לשבת שם ולקרוא למשכי זמן ארוכים כי זה מציף אותך”, אומרת סנפיליפו.

יש גם סיכון מקצועי כשנמצאים קרוב למטרילים, אשר רואים במדען מידע פתיון – פעמים רבות היא מקבלת אי-מיילים מעליבים ופוגעניים. “הם בעיקר עושים צחוק מהאמינות שלי כחוקרת”, אומרת סנפיליפו. למרות ההטרדות, היא חושבת שהעבודה הופכת להיות רק יותר חשובה. “עם השכיחות הגוברת של ההטרלות”, היא אומרת, “חשוב להבין כיצד להקל על ההשפעות”.

[interaction id=”55251fbe7fdf079b4e2cb3bd”]

7. התפתלות עם טפילים

כריסטופר שמיט, פרימטולוג באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, חוקר כיום את תפקיד הגנים בעליית המשקל של פרימטים.

“חקרתי קופים פראיים מסוג Lagothrix lagotricha באזור האמזונס באקוואדור. יום אחד רצתי בגשם שוטף, נפלתי על השביל, והיד שלי נחתה בצואה של יגואר. אז עשיתי את הטעות של לגרד כמה עקיצות ישנות של קרציות, והדבקתי את עצמי בסוג מסוים של תולעים. לתולעים האלה אין אנזימים שמסוגלים לעכל את העור ולהיכנס למחזור הדם, לכן הן מטיילות להן מתחת לפני העור ומותירות אחריהן ערוצים מוגבהים. הם כל כך גירדו, שהרגשתי כאילו העצמות שלי עולות בלהבות. כמה שבועות לאחר מכן, במאמץ לעזור לי, אמר לי מדריך קצ’ואה לטחון עלים, לירוק עליהם, ולשפשף את העיסה על עורי. בבוקר שלמחרת התעוררתי עם כוויות כימיות שחורות על כל הגוף. בסוף, שטתי בסירה ונסעתי במשאית במשך חמש שעות כדי לרכוש תרופה פשוטה נגד טפילים. אבל זה היה שווה. בגלל המסע הזה, יכולתי לפרסם מאמר חשוב על התקבצויות חברתיות של קופים”.

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

תמונה: מדע פופולארי. אילוסטרציות: פיטר ומריה הואי

8. מורה לרובוטים

מדענים עובדים מזה זמן רב כדי ליצור את הרובוט החברתי האולטימטיבי, מכונה חביבה כמו C-3PO. אבל כדי שבינה מלאכותית תוכל להגיב לרגשות שלנו, מישהו צריך קודם לכן לאמן את הרובוטים לזהות אותן – וזוהי העבודה של מישל ואלסטאר. מדען מחשבים באוניברסיטת נוטינגהאם באנגליה, ואלסטאר מבלה את ימיו ביצירת מסד נתונים של פרצופים המציגים כעס, גועל, פחד ושמחה. “מחשבים לוקחים דברים במובן כל כך מילולי”, הוא אומר. “צריך להזין אותם בכל מצב אפשרי וללמד אותם את ההקשר”.
תחילה, ואלסטאר מגייס אנשים כדי לעשות הבעות בפני מצלמה. כדי ללכוד ייסורים אמיתיים, לדוגמה, הוא ביקש מקבוצה של אנשים הסובלים מכאבי גב כרוניים לחזור על מתיחות קשות. אז הוא מוסיף הערות לצילומים, משימה שאורכת כמה שעות לכל דקת צילום. “זהו סוג העבודה שהופך אותך לזומבי”, הוא אומר, והיא דורשת תשומת לב לפרטים הקטנים אך מבטיחה מונוטוניות אין-סופית. בסיוע דליים של קפה, ואלסטאר בנה עד עתה תיעוד כל כך מקיף שהוא ישמש בתחום החדש של behaviometics (המונח מתייחס לניתוח הבעות פנים אוטומטי לצרכי רפואה) – על ידי אימון רובוטים לזהות שינויים במטופלים הנגרמים על יד מצבים רפואיים כמו כאב או דכאון.

rat-exerciser

9. מאמן חולדות

אחרי לימודי התואר הראשון, מארק קובסאק קבע לעצמו מטרה שאפתנית: למצוא דרך לאפשר לאנשים משותקים ללכת. אבל כדי לעזור לאנשים, הוא היה צריך קודם לעזור לחולדות. קובסאק לקח בעלי חיים משותקים, השתיל להם תאים גלייה מאונת הריח (olfactory bulb) במוח אל תוך האזור הפגוע, ואז אימן אותם ללכת מחדש. זה כלל תפירת וסטים קטנים לתלות באמצעותם את המכרסמים על זרוע רובוטית. אז, הוא אומר, “הייתי צריך לשרטט עיגולים קטנים עם אצבעותיי כדי להזיז את הרגליים של החולדות על הליכון במשך חמש עד 12 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע”. הוא הוליך ככה 40 חולדות, ורשם 2,500 שעות במשך שנה.

באמצע המחקר, פיתח קובסאק אלרגיה למכרסמים: דרכי הנשימה שלו נחסמו והיד שלו התנפחה לגודל של כפפת בייסבול. הוא הובהל בדחיפות לחדר המיון. בסופו של דבר, הוא היה צריך לעבוד בחליפת גוף מלאה, כולל מנשם מופעל סוללה. אבל קובסאק התמיד בעבודה. רוב החולדות שלו הצליחו ללכת שוב. והשנה, רופאים בבית הספר לרפואה רוקלו בפולין ובאוניברסיטת קולג’ לונדון תרגמו את ההליך של קובסאק לאיש שעמוד השדרה שלו נפגע מדקירת סכין.

10. שקוע עד צוואר בגואנו של עטלפים

כריסטופר גרומס הוא טכנאי מחקר במעבדה להערכה ולמחקר סביבתי פלאואקלוגי באוניברסיטת קווינס באונטריו, קנדה. הוא חופר בתוך גואנו כדי ללמוד על ההיסטוריה הסביבתית של האזור.

“אני הולך לכל מקום בו יש צואת עופות או עטלפים. חפרתי בתוך ערימות של צואת שחפים בנות עשרות שנים על אי במדינת ניו-יורק, ערימה בת 50 שנה של צואת סיסים בקנדה, וערמה של 4,500 שנה של גואנו עטלפים במערה בג’מייקה. אתר העבודה הקשה ביותר שילב ביצוע טיפוס טכני במורד 60 מ’ אל תוך מערה, בדיוק בזמן ש-5,000 עטלפים עזבו אותו לפעילות הלילה. יכולנו להרגיש רסס באוויר משתן העטלפים. כדי להשיג דגימת ליבה טובה, הייתי צריך לחפור לעומק שני מ’ אל תוך הערמה, בעוד ברחשי פטריות, שנמשכו לפנס הראש שלי, כיסו את פניי. הייתי מכוסה בצואת עטלפים ובחמר. אחרי כמה שעות, טיפסנו החוצה, התרחצנו במעט מים שארזנו איתנו, בנינו מחנה בפתח המערה, כדי לרדת שוב בבוקר שלמחרת. התוצאות יופיעו במאמר שיתפרסם בקרוב אשר יבחן את רמות הזיהום בגואנו העטלפים כתוצאה מכרייה באזור במהלך המאה האחרונה”.


אוהבים מדע ולא מקבלים מספיק ממנו בגיקטיים? Popular Science ישראל וגיקטיים יוצאים בשיתוף פעולה במיוחד במסגרתו יוכלו 100 הגולשים הראשונים להנות מגיליון חינם של Popular Science מתנה, ללא כל התחייבות. לפרטים נוספים

מדע פופולארי

הגב

הגב ראשון!

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 

* היי, אנחנו אוהבים תגובות!
תיקונים, תגובות קוטלות וכמובן תגובות מפרגנות - בכיף.
חופש הביטוי הוא ערך עליון, אבל לא נוכל להשלים עם תגובות שכוללות הסתה, הוצאת דיבה, תגובות שכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Geektime, תגובות שחורגות מהטעם הטוב ותגובות שהן בניגוד לדין. תגובות כאלו יימחקו מייד.

wpDiscuz

תגיות לכתבה:

נותרו עוד
00
ימים
:
00
שעות
:
00
דקות
:
00
שניות
לכנס המפתחים הגדול בישראל