התמכרות לעבודה: האם זו בעיה או בכלל פתרון?

האם להיות מסור לעבודה יכול בהכרח להזיק או שמא עשוי לעזור לכם ומה הקשר להפרעות אישיות. פרופ' גידי רובינשטיין מסביר על וורקוהוליזם

הפוסט נכתב על ידי פרופ' גידי רובינשטיין, פסיכותראפיסט ויועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית נתניה.

תמונה: flickr. cc-by, opensourceway

אבי (שם בדוי), בן 34, מצטיין דיקאן במדעי המחשב ובכיר בתעשיית ההי-טק, פנה לטיפול עקב חרדה ודאגנות שחלחלה לכל תחומי חייו. הוא היה מוצף פחדים מפני אסונות שעתידים להתרחש בכל רגע, פחדים שכללו חרדה מפני מחלות מהתקף לב ועד איידס, פחד שמא ייצא מדעתו ומפני אסונות חיצוניים, שכללו פחד להילכד במעלית, תקיפה על ידי עבריינים, פחד טיסות שמא המטוס שהוא עתיד לטוס בו יתרסק וכן פחד מפני רעידת אדמה. כל פחד כזה היה מעוגן בחומר רב ובסטטיסטיקות מגובות שקרא באתרי אינטרנט הרציניים יותר, כמו ויקיפידיה, ועוד באנגלית, עד שאני חייב לציין שבשלב מסוים הוא נשמע משכנע כל כך, שאני עצמי ביקשתי מרופא המשפחה שלי לעבור בדיקת איידס כחלק מהבדיקות השנתיות, אף שלא הייתה לי כל סיבה לחשוש.

קשה היה לשכנע את אבי להתחיל טיפול תרופתי, שיאפשר איזו רמת רגיעה התחלתית, שתאפשר את הטיפול הפסיכולוגי עצמו בלי שהחרדות תשלטנה עליו לחלוטין ותאטום אותו מפני כל ניסיון תקשורת בינינו. אלא שלפעמים הטבע עושה את שלו. לאחת הפגישות הגיע אבי רגוע ונמרץ הרבה יותר. הסתבר שאחד הפרויקטים שניהל נכנס להילוך גבוה, דבר שלכאורה "אילץ" אותו להישאר בעבודה רוב שעות היממה, והדבר הסיח את דעתו כמעט לחלוטין מפחדיו הלא-מציאותיים.

הדבר החזיר אותי שנים רבות לאחור, לתחילת דרכי המקצועית באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים. מרגע שהתקבל חולה חדש הוא הופנה ממש בתחילת האשפוז לריפוי בעיסוק (בנוסף לכל הטיפולים האחרים). התעסוקה והסדר ארגנו אותו מהר מאוד ברמת תפקוד גבוהה הרבה יותר מזו שאפיינה אותו עם קבלתו לאשפוז.

מחקרים שנערכו בישראל אחרי מלחמת המפרץ הצביעו על כך שדווקא מי שסבל מחרדות לפני המלחמה סבל הרבה פחות מחרדה במהלך המלחמה ובגללה יחסית לאנשים שהיו רגועים יותר בימים כתיקונם. במילים אחרות, כאשר החרדה הלא-מציאותית הפכה מציאותיות והיה צורך לנקוט בצעדים מעשיים דווקא החרדתיים-הדאגנים הכרוניים התארגנו הרבה יותר טוב מאשר שלווי-הנפש, שהיה להם הרבה פחות ניסיון בהתמודדות עם חרדות, ממשיות או לא ממשיות.

אשליית השליטה

האם ייתכן, אם כן, שהתמכרות לעבודה ועבודה מסביב לשעון הן דבר טוב? הרי כך האדם גם מגדיל את הכנסתו, מתקדם בעבודתו, תורם לה והכל נמצא תחת שליטה.

כמו בתופעות רבות אחרות, התשובה אינה חד-משמעית. וורקוהוליזם מספק, ללא ספק, תחושה של שליטה בעניינים, בעוד שרבות מההפרעות הנפשיות מאופיינות דווקא על ידי תחושה של חוסר שליטה הגורר תחושה של חוסר אונים, חוסר ישע וחוסר תקווה. אלא שלפעמים הזדקקות לעודף שליטה עלול להווות בעיה בפני עצמה.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב-העת היוקרתי Personality Disorder העבירו החוקרים שאלונים שבדקו מוכוונות (conscientiousness) והפרעת אישיות כפייתית למדגם בן 536 סטודנטים לתואר ראשון ומצאו קשר חזק בין תכונת אישיות זו ובין הפרעת אישיות כפייתית. מוכוונות היא תכונת אישיות חיובית מעיקרה, הכוללת יכולת של הפרט לדחות סיפוקים, יכולת לרדת לפרטי פרטים, יכולת להתמיד בעבודה ובמשימות אחרות, כושר התמדה, יכולת לשאת שגרה ועוד כהנה וכהנה מאפיינים שהפכו את השאלון הבודק את התכונה לאחד המנבאים החזקים ביותר להצלחה בעבודה.

רוב המכונים העוסקים בייעוץ תעסוקתי ובמיון עובדים משתמשים בגרסה כזו או אחרת של שאלון זה וציון גבוה בו מקפיץ את הסיכוי של האדם להתקבל כמעט לכל תפקיד, במיוחד אם הוא מחייב אחריות, יסודיות ומהימנות. בעלי הציונים הגבוהים במוכוונות הם אנשים מוסריים שניתן לסמוך עליהם כמעט בכל תחומי החיים, אם לא בכולם. ככלל, היכולת לדחות סיפוקים (ולאו דווקא היכולת "לזרום") היא ממאפייני הבריאות הנפשית, עפ"י רוב האסכולות הפסיכולוגיות, והיא מעידה על בגרות ושליטה עצמית. ומהי הפרעת אישיות כפייתית? קודם כל, היא הפרעה. הסובלים ממנה מאופיינים על ידי דאגה מופרזת לשמירה על הסדר וחתירה לשלמות (פרפקציוניזם), הצורך שלהם בשליטה מרקיע שחקים והם מקדישים תשומת לב עצומה לשמירה על כללים ולוחות זמנים. רבים מהם חוזרים ובודקים שלא נפלה טעות בביצועיהם ולעיתים הם עסוקים בפרטי פרטים על חשבון ראיית התמונה הכוללת. לעיתים קרובות הם נוטים להתמסד לעבודותם עד כדי שלילת כל פעילות של פנאי וקשה להם להרפות. איש קבע כזה הנמצא בטיפולי, למשל, צבר מספר ימי חופשה כה רבים עד שנאלץ לנצלם וכשניצלם תיכנן גם את חופשתו ברזולוציה כה גבוהה כאילו מדובר במבצע צבאי לכל דבר.

תמונה: flickr, cc-by, kurafire

נזקי התרבות המערבית

כיצד ייתכן, אפוא, שתכונה חיובית כל כך כמו מוכוונות, חיובית עד כדי כך שהיא משמשת כלי למיון עובדים, קשורה קשר הדוק כל כך להפרעת אישיות כפייתית?

תשובת החוקרים היא שהפרעת אישיות כפייתית היא נקודת הקיצון הפתולוגית של מוכוונות, שהיא תכונת אישיות נורמאלית ואף חיובית.

בתרבות המערבית, המאופיינת על ידי תחרותיות והישגיות, הגבולות מיטשטשים והקושי להרפות (to let go) ולוותר קצת על שליטה נתמך על ידי הנורמות החברתיות והתרבותיות. לא לחינם חדר הבודהיזם לא רק לתרבות המערבית בכללותה, אלא גם ליותר ויותר גישות טיפוליות (לפעמים מנוגדות זו לזו) בפסיכולוגיה קלינית, כדי לאזן את לחצי התרבות המערבית. מחקרים מלמדים כי התמכרות לעבודה מופיעה בשכיחות גבוהה מאוד אצל הסובלים מהפרעת אישיות כפייתית.

קשר הדוק נמצא גם בין פרפקציוניזם וורקוהוליזם. בסימולציות שעושים אנשים, ובעיקר אנשי הי-טק, לקראת ריאיונות קבלה לעבודה, הם מתאמנים גם על תשובות לשאלה "מה התכונה השלילית ביותר שלך?" והמלצתם הגורפת זה לזה היא לומר "פרפקציוניזם". פרפקציוניזם נמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות ובכך הוא לכאורה תכונה שלילית, אך קשור גם להישגים והצלחה ("90% מההצלחה הוא התמדה!"). סטודנט טוב, חוקר טוב, עובד טוב, רופא טוב – כל אלה נדרשים לפרפקציוניזם בשלב זה או אחר של הכשרתם או עבודתם.

אם כל כך טוב, איך כל כך רע?

ישנם תחומי חיים, שבהם נדרשת גמישות וספונטניות. גמישות קוגניטיבית ורגשית היא תכונה אישיותית אחרת, הנמצאת בקשר חיובי עם מדדים שונים של הסתגלות ורווחה נפשית סובייקטיבית, שביעות רצון מהחיים ואושר. היא אף מזוהה עם רמות גבוהות של אינטליגנציה רגשית.

נושא מרכזי נוסף בטיפול הפסיכולוגי בהפרעת אישיות כפייתית, בפרפקציוניסטים ובוורקוהוליסטים הוא פיתוח היכולת לשאת את המרכיב הבלתי נמנע של אי ודאות הטמון בחיינו. הצורך העצום בשליטה המאפיין אנשים אלה מקנה להם אשליה של ודאות במצבים שבהם אין אפשרות להגיע לוודאות. כך, למשל, חוסר יכולת לבחור את בת הזוג האידיאלית מלווה לעיתים קרובות בהשוואתה אל מול איזה אידיאל בלתי קיים או בחורות אחרות שהבחור אינו יודע עליהן דבר וחצי דבר זולת המראה החיצוני והרושם הראשוני מאוד. כלומר, הבחורה הקיימת הופכת מושא להשוואה לעומת בחורה שהיא בחזקת "נעלם". כך מוצאים את עצמם הוורקוהוליסטים, הפרפקציוניסטים והקונטרול-פריקים למיניהם עסוקים בניסיון הבלתי אפשרי לפתור משוואות עם יותר מדיי נעלמים וכמובן אינם מצליחים לפתרן.

אז מה עושים?

כמעט לכל גישה בטיפול פסיכולוגי יש מה להציע בתחום ההתמודדות עם הפרעת אישיות כפייתית, עם פרפקציוניזם ועם וורקוהוליזם, כשחשוב לזכור שמדובר בגרסה קיצונית ופתולוגית של מוכוונות, אשר במידה סבירה היא תכונה חיובית, שעשויה לפעול הן לטובת האדם עצמו והן לטובת סביבתו.

מקוצר היריעה, נתייחס לשלושת הזרמים העיקריים בפסיכולוגיה:

1. הזרם הפסיכואנליטי – במסגרתו ייעשה ניסיון להגמיש את האני העליון (המצפון) הנוקשה והרודני של הסובלים מההפרעה. הדגש בטיפול כזה יהיה על הבנת העיקרון המוסרי במקום השלטתו הנוקשה על כל תופעה ותופעה, קלה כחמורה. לעיתים יושם דגש על הבנת הרווח המשני שבוורקוהוליזם, על המשחק ב"נדמה לי", כאילו יש לי שליטה (בתחום העבודה שבו אני מצטיין) גם בדברים שלא יכולה להיות לי עליהם שליטה מלאה (למשל, בחירת בן זוג). מרכיב נוסף יכול להיות עבודה על הצורך להצטיין כדי לזכות בהערכת הסביבה כפיצוי על דימוי עצמי נמוך ואז יש לחזק את הדימוי העצמי.

2. הזרם ההתנהגותי-קוגניטיבי (CBT) – הדגש בגישה זו, בעיקר בטיפול בתופעות כמו פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעת אישיות כפייתית הוא דווקא על ההיבט הקוגניטיבי, כלומר, על מערכת האמונות השליליות והעיוותים הקוגניטיביים. למשל, במקרה של פרפקציוניזם האמונה השלילית הפועלת כהנחת יסוד היא תפיסה של "או הכל או לא כלום", כאשר המטופל מתבקש להעלות בדעתו מחשבות חלופיות המערבות גווני ביניים.

3. הזרם השלישי (גישות הומאניסטיות ואקזיסטנציאליות) – יתמקד בשני מרכיבים עיקריים: (1) הניסיון למצות מכל רגע ורגע את המיטב במקום בעתיד, מתוך ההבנה שכל חרדה מכוונת, מעצם הגדרתה, לעתיד ו-(2) התמודדות עם המרכיב הבלתי-נמנע של אי-ודאות הקיים בחיינו ועל רקע זה תבנת הצורך בשליטה והניסיונות להשיגה כמשחק ב"נדמה לי". מנקודת המבט ההומאניסטית, הדגש יושם יותר על מיצוי הפוטנציאל האינדיבידואלי של הפרט, דבר שיש לו חשיבות רבה, במיוחד כשמדובר בפיתוח תחביבים במקביל לעבודה ו/או במחשבה על קריירה שנייה בתחום אחר (במקרים רבים לקראת פרישה מתחום ההי-טק בשלב אמצע החיים).

פרופ' גידי רובינשטיין הוא פסיכותראפיסט ויועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות, המכללה האקדמית נתניה. (לינק לאתר הבית שלו)

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

4 Comments on "התמכרות לעבודה: האם זו בעיה או בכלל פתרון?"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
Ronen Moldovan
Guest

כתבה מאוד מעניינת. באופן כללי, מעניין אותי היכן עובר הגבול בין התנהגות מועילה לפיכתה להפרעה. האם זה עניין אישי או אולי תרבותי? ואולי בכלל עניין אוניברסלי?

Mor Getz
Guest

In my book 'A Book for the Woraholic & Other Animals', I deal with how Workaholics, Alcoholics and other 'olics' use work to run away or distort fear, pain and other friends. I strongly suggest reading it – part of the problem with Workaholics is that 'they don't have time' for love or life – maybe a short read will support them to do something about it. http://abookfortheworkaholic.wordpress.com/

עודד
Guest

המאמר הזה כ"כ נכון שזה מדהים. אני תופס את עצמי כוורקוהוליק ופרפקציוניסט והמאמר הזה חיזק אצלי המון רעיונות שעלו לי שקושרות את שני התכונות הללו. כל שורה ושורה דיברה אלי והיא אכן משקפת את המציאות.

אני חייב לומר שבדיוק מה שהופך פרפקציוניסטים לאנשים כ"כ מוצלחים בתחומי החיים השונים, זו הסיבה שרבים מהם יירתעו מהרעיון שהם סובלים מבעיה כלשהי ולא יפנו לטיפול.

רחל מרדכוביץ'
Guest

גידי תודה, סקירה מעניינת אשר מעלה לדיון נושא חשוב מאוד ותופעה נפוצה, במיוחד בחברה שמקדשת את ערך העבודה. נכון שהשקעה מוגזמת ומושקעות מהסוג שתיארת בעבודה משמשת כאמצעי לשליטה בסביבת העבודה ותוצריה שבד"כ די מוגדרים, אולם הסיפור הרחב כולל בדרך כלל גם קושי לשלוט בסביבות פחות מובנות או הירארכיות, מורכבות יותר רגשית ונפשית כמו קשרים חברתיים, זוגיות או יחסים משפחתיים אחרים. שם לפרפקציוניזם (וכמובן שלכפייתיות) יהיו תוצאות אחרות למדי…

wpDiscuz

תגיות לכתבה: