שרדנו 54 ׳׳לא׳׳ והמשכנו בשיא הכוח. דווקא ה׳׳כן׳׳ שבר אותנו

ענבל מירון, היזמת מאחורי Wikids – אנציקלופדיה לילדי המאה ה-21, מספרת על הקשיים בדרך לגיוס המיוחל שלמרות כל ההבטחות, עדיין לא הגיע

מקור: Wikids

מאת ענבל מירון

התחלנו לפני שלוש שנים באמונה שלמה בנו ובמוצר. בערך שמביאים לילדים ברחבי העולם. מהפכת המידע לילדים. “דמוקרטיזציה של ידע”, “העצמת ילדים”, “האנציקלופדיה לילדי המאה ה-21” היו רק חלק קטן מהתשבחות שלהן זכינו. ואכן עשינו דבר מדהים. זכינו לראות עשרות עיניים בורקות של ילדים (לגבי שאר מאות האלפים נצטרך לסמוך על ההורים שלהם) שגילו עולמות חדשים (שהם אפילו לא ידעו שקיימים) ורצו להסביר להורים שלהם כל מיני דברים שנראו להם מסובכים מאוד, להשוויץ בידע שרכשו, ליהנות, לחייך, לחוש מלאי ביטחון בעצמם, לרצות לדעת יותר, להיות אדונים למה שהם רוצים לדעת. וגם חמש דקות שקט מההורים ומכל הבלגן בחוץ. אפליקציה שפשוט מאפשרת למחשבות להתרוצץ בראש, להקשיב בנחת בלי צורך ללחוץ בהיפרוונטילציה על דברים, כזו שמדברת לילדים בשפתם, מנקודת מבטם, מתוך כבוד ואהבה גדולה.

הכי קרוב לתאר את ההרגשה שלנו :-)

רק 80 מילים (30 שניות של קריינות) נדרשות לגרום לילדים לרצות לדעת יותר על כל נושא נתון, להתעניין, לחשוב, להיות יצירתיים ולייצר הקשרים. גם 3 תמונות שמתחלפות מעבירות את המסר, שלא לדבר על קריינות בקול נעים של אדם אמיתי (דן תורן האלוף) ולא מכונה.

זה לא מספיק כנראה. גם לא ההכנסות ואחוזי ההמרה (לא עשינו כלום לשם שמים), לא התוכנית העסקית הברורה, גם לא חוזי הפצה עם יצרני מערכות הפעלה לטאבלטים של ילדים ברחבי העולם. גם לא שהיינו מועמדים ל-1 מתוך 10 סטארטאפיסטיות באירופה של ליידי פיטצ’ נייט בפריז 2015. גם לא שהיינו מועמדים ל-Geek Award לסטארטאפ בוטסטראפ של 2016. גם לא שהיינו פיצ’רד בגוגל פליי ב-8 מדינות במשך ארבעה שבועות. תכלס, גם הכתבה בפריים טיים של ערוץ 10 על היתרון והערך שהאפליקציה מביאה וגם הסקירה בערוץ 2 לא ממש הזיזה למשקיעים, בדיוק כמו כל ה-REVIEWS שקיבלנו ממוסדות נחשבים בתחומם (אוניברסיטת תל אביב וכל מיני בלוגרים שכותבים להורים בעולם).

גם לא משכי הסשנים הארוכים והמיילים הנלהבים.

כלום.שלוש שנים. בלי מרקטינג אבל עם יותר מרבע מיליון ילדים שהשתמשו בוויקידס (בגרסת הMVP שלו). בלי שעלינו על מטוסים ובלי תקציבים.

רצינו מאוד לגייס כסף שיאפשר לנו להנגיש מידע לילדים, להפיק ערכים חדשים, לייצר קהילה של כותבים ברחבי העולם (התחלנו בהצלחה אבל לא היה לנו כסף להפיק תכנים חדשים אז חיכינו להשקעה), להציג הכנסות מכובדות עם מודלים מבוססים, להשיק אפליקציה מלאה בתוכן, עם ערכים שהורים יכולים לפרגן לילדים, שילדים יכולים לשבת בה שעות ולהקשיב, ללמוד וליהנות. רצינו לעזור לילדים להיות פיקחים יותר, סקרנים יותר, יצירתיים יותר, עצמאים יותר.

אז קיבלנו 52 פעם “לא” ממשקיעים, שלא לדבר על כל מיני הבטחות אמורפיות להשקעה “כשנגיע ליעד”, כמו שתגיעו ל-X משתמשים, שתגייסו CTO, שתשנו את הסקין (העיצוב), שתכניסו עוד ערכים, שתמציאו אלגוריתם ותרימו זיקוקים (ברור שעדיף להוציא מיליוני דולרים על אלגוריתם שעליו בן אנוש יצטרך בכל מקרה לפקח מאשר להשקיע כמה שקלים ולכתוב את הערכים מותאמים, אבל לזה יוקדש פוסט נפרד #2). אתם מחפשים לגייס יותר מדי, אתם מחפשים פחות מדי. “הבן שלי מת על זה,” אבל תכניסו וידאו וקצת סרטונים, כדאי להוסיף הרבה דברים זזים כי ככה ילדים אוהבים, תעשו מרקטינג בשביל מספרים ועוד כל מיני המצאות כיד הדמיון.

כל “לא” חיזק אותנו יותר, את רובם אפילו שכחנו, חלקם צילקו אותנו היטב (ועל זה נרחיב בנפרד בפוסט #3), אבל זה לא הפריע, זה היה כמו עוד שלב בדרך, האמנו שמשהו טוב יקרה. ואז קיבלנו “כן” ואיתו התקדמנו, האמנו ורצינו, ואז הבנו שרוצים מאיתנו הרבה יותר ממה שנותנים ושבכלל, זה שאנחנו “שקופים” בהתנהלות שלנו ובמספרים שאנחנו מוסרים לא משחק לטובתנו כי המשקיעים פתאום גילו כישורי מיקרו-מנג’מנט נדירים. והעסקה נפלה. חשנו הקלה כי לא נתפשר על הכלה. הקמנו חברה בשביל לעשות טוב, לקום עם חיוך ולא בשביל להישלט על ידי איומים וזכויות וטו של משקיעים.

ואז קיבלנו עוד כמה “לא”. המשכנו להאמין ולנסות. וקיבלנו “כן”! ממשקיע שמהרגע הראשון התלהב מהמוצר שלנו, העריך את הכנות והשקיפות שלנו והתלהב מאיתנו. ישבנו בול על הפורטפוליו שלו, שמענו עליו ביקורות מעולות מיזמים שכבר קיבלו ממנו השקעה. רצינו אותו עד מאוד. האמנו בו וביכולת שלו לקחת אותנו הכי רחוק. הוא משקיע מעולה! פעיל ואיכותי. חלומו הרטוב של כל יזם.

התקדמנו במהרה. קיבלנו את החוזה. חשכו עיננו. “טוב, זה חוזה גנרי,” אמרנו לעצמנו. העברנו הערות/הארות כמקובל וקיבלנו שיעור ומקלחת של שתיקה. שתיקה. אין תגובה ואין עונה, התעלמות. אחרי שבועיים נאמר לנו שאין מו”מ על החוזה. על שום סעיף. “זו הכלה, כמו שהיא. נשמח אם תיקחו אבל פסיק לא יזוז.” חשבנו לוותר, את נשמתנו לא נמכור. הכי חשוב לנו לישון בלילה בנחת בלי סעיפים מאיימים שרובצים מעל ראשינו. אבל גם הבנו שזה להיות או לחדול, אז החלטנו לראות בזה הזדמנות. נציגו של המשקיע שכנע שכדאי, שזו נקודת פריצה, זה רק חוזה אחד, שנבין, הם ימשיכו איתנו לעד, הם מאמינים ורוצים ושלא ניתן לכמה סעיפים לאיים על עיסקת ה-$1B!

המשכנו והמשכנו, וכל שבוע נאמר שהנה, אוטוטו, התהליך נגמר והכסף בבנק. בינתיים דחינו משקיעים אחרים (כי הרי הכסף כבר בדרך), וכך חלפו להם כמעט 4 חודשים. כל שבוע נמשך ונדחה, והתחיל להסתמן שההבטחה לא מומשה.

אין לנו בעיה לעבוד מסביב לשעון, לספק תוצרים ולעמוד בזמנים, לצאת מגדרנו ולשפר מספרים. אבל לחכות/לצפות לאחרים פשוט שובר אותנו ומפיל את רוחנו. אספנו אנשי מקצוע מעולים. אנשים מומחים בתחומם נבחרו בקפידה למשימה. הם חיכו, וחיכו, וחיכו. וגם אנחנו חיכינו, וחיכינו, וחיכינו… ומשיח לא בא, לא ענה למיילים ולא התקשר כשהמועד שהבטיח כמה ימים לפני “התפספס”. חבל.

אותם משקיעים הם אנשים נחמדים מאוד וגם סופר עסוקים, אבל החבל מסביב לצווארנו התחיל להתהדק (יש ילדים, חיים, וגנים פרטיים). ההמתנה האינסופית הלכה וכרסמה במוטיבציה (גילינו על בשרנו שהציפייה היא האויב הכי גדול של המוטיבציה), הברק בעיניים נעלם, והלחץ והתסכול גאו יחדיו. הצעות עבודה (אטרקטיביות) מהצד גם לא תרמו למצב…

מה לעשות? יזם יכול לחלום רעיון ולהוציא אותו לפועל, אבל מול החיים הוא קצת חסר אונים, לפחות בכל מה שקשור למשקיעים.

אז החלטנו פה אחד. ליזם יש מספיק עבודה ועגלות לסחוב על הגב, ואם המשקיע לא רץ לצידך יד ביד באמונה שלמה, הוא כנראה משקיע שתצטרך לרדוף אחריו או לברוח ממנו. מה שבטוח, לא יהיה קל. אז החלטנו להתקדם. כן, כנראה יהיה לנו יותר קשה להגשים את החלום שלנו. אבל עדיף לנו ללכת בדרך שלנו, בטוב, עם המון אהבה וברק בעיניים, ולא אחרי שמוצינו עד טיפתנו האחרונה.

דרך אגב, למי שתהה, אחרי חודשים על גבי חודשים של עורכי דין, חוזים, הערכות שווי וחוזה לקראת חתימה, עד כתיבת שורות אלו קולו של המשקיע לא נשמע. לא במיילים, לא בסקייפ וגם לא במברק.

אז אנחנו עדיין כאן, הברק בעיניים חוזר, לא מאשימים אף אחד ומודעים לכל (אוקיי, לפחות לרוב…) הטעויות שעשינו בדרך, ויודעים שבהשקעה צריך הרבה מזל ושכנראה בורכנו בכל כך הרבה אז לא נורא שבזה קצת פחות. בדיעבד (נכון, כולם חכמים בדיעבד), מן הסתם היינו עושים דברים קצת אחרת, מתעכבים אולי על דברים אחרים/נוספים ומשחררים אחרים.

מה שבטוח לא ישתנה זה האמונה והוודאות (בביטחון גמור) שגם ילדים רוצים לדעת. תכלס, מגיע להם. הקונסטלציה קצת תשתנה אבל ילדים והורים ימשיכו לקבל מענה.

אם אתם סקרנים לדעת עוד על דרכנו, אנחנו מבטיחים לעדכן בקרוב ועוד יותר מבטיחים שיהיה ממש מעניין!

נפגש בשמחות. הויקידסים.

הפוסט נכתב במקור על ידי ענבל מירון, מנכלית ומייסדת ויקידס

לקריאה נוספת:

3 פרויקטים ישראליים שאהבנו בפרודקט האנט (Wikids הוא אחד מהם)

כתב אורח

אנחנו מארחים מפעם לפעם כותבים טכנולוגים אורחים, המפרסמים כתבות בתחומי התמחות שלהם. במידה ואתם מעוניינים לפרסם פוסט בשמכם, פנו אלינו באמצעות טופס יצירת קשר באתר.

הגב

12 Comments on "שרדנו 54 ׳׳לא׳׳ והמשכנו בשיא הכוח. דווקא ה׳׳כן׳׳ שבר אותנו"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
דביר
Guest

ברגע שמתחילים להתייאש זה הזמן להרים הילוך!
שיהיה לכם בהצלחה

אני
Guest

מאחל לכם המון הצלחה, אני חייתי סיפור דומה, אבל אני כנארה הרבה פחות נחמד.. הרבה פעמים משקיעים זה אנשים חסרי מעוף והבנה יותר מידי מקרים ישב מולי ילד בן 20 שיצא מאיזה יחידה טכנולגית וחושב שהוא מבין מספיק כדי לתת לי איזה עצה דלוחה שבדקנו אותה לפני שהוא נולד… למזלי אנחנו שומעים דנו את זה ועד היום גייסנו קצת פחות מעשר מליון שאיתם הגענו ללקוחות ענק בכל העולם.

עמרי
Guest

גייסת "עשר מיליון"? לך תלמד עברית לפני שאתה מספר סיפורים.

מיכאל
Guest

מעניין, תודה על השיתוף ובהצלחה!

אלון
Guest

שלוש שנים בלי הכנסות? עדיף לעבוד על משהו שמייצר הכנסות מהרת אפילו מעט אבל מספיק לקיום מינימלי, , ומאפשר לך לא להיות תלויה במשקיעים.

אלי
Guest

משקיעים ישראלים רק מריחים ריח של b2c ובורחים כמו שפנפנים פחדנים. שום מעוף, שום אמונה שמשהו גדול יכול לצמוח מכאן. רק סייבר מגייסים כסף על מוצרים שלמשקיעים אין מושג מה הם עושים או אם זה בכלל עובד. (וכולם עושים אותו דבר) אני ממליץ לכם להפסיק לבזבז זמן על משקיעים, לקחת עבודות במשרה חלקית ולנסות להתקדם אורגנית ולשווק בחינם איפה שניתן (אינסטה, פייסבוק, סנאפ וכו) באמת מאחל לכם בהצלחה. שהמשקיעים ישקעו עם הסייבר שלהם

אליק
Guest

נשמע שיש לכם הרבה אורך רוח, אני מקווה שתצליחו, הלוואי והייתי חלק מפרויקט כזה מעניין וחינוכי.

גיל
Guest
מחזק את ידיך ענבל, תודה על השיתוף! אני ממש מבין מה זה לעמוד מול משקיעים ישראלים, גם למדתי להתרחק מהם (ולצערי בזבזתי יותר מדי זמן במעגל הזה, וכנראה ראינו מספר דומה לשלך) כיום יש לנו משקיעים אמריקאים שמסוגלים לקבל החלטה, יש להם check-list ברור במי להשקיע, ושלא מורחים אותך עם משפטים כמו, "נשמע מעניין, תשלח לי מצגת על ה-[שקר כלשהו-מלא את החסר] ". כמו שאמרו פה בתגובות, רוב הישראלים משקיעים אם: 1) היה לך כבר EXIT מרשים 2) יש לך סיפור פנומנלי (למשל: עבדת בבנק 20 שנה ופתרת בעיה שכל הבנקים צרכים) 3) יש לך כבר רווחים מטורפים חוץמזה הרבה… Read more »
אחד שלא יודע
Guest
אחד שלא יודע

סיפור חיי היזם ה״זר״ שמנסה לשבור את תקרת הזכוכית.. אל תתני להם לשבור אותך, לכי לחפש בחול!

Chen
Guest

תפרסמו את שם המשקיע שנדע עם מי לא ללכת!

Eddie Nevoani
Guest

כל הכבוד, הלוואי ותצליחו!

יצחק כהן
Guest

ב"ה

מניסיון משקיעים רוצים לאכול את כל העוגה עם הכסף שלהם, ולהשאיר את הפירורים

לדעתי המדינה צריכה לעשות יותר עבור יזמים שתורמים לה כ"כ הרבה, (גם כישלון של יזם זה הצלחה למדינה)

אני אישית עברתי מסלול קשה וויתרתי על משקיעים בשלבים הראשונים, רק בגלל שהם חושבים שמגיע להם הכל, זה פגע בקצב הפיתוח ומצאתי את עצמי עם 11 שעות עבודה ביום (לא קל שיש גם משפחה..) אבל אם מאמינים בהצלחה אז היא מגיעה "יגעת ומצאת תאמין"

wpDiscuz

תגיות לכתבה: