משפחה במשבר: על מדיה, משקיעים וסטארטאפים [דעה]

סצינת המשקיעים, העיתונאים והבלוגרים כמרקחה: האם האחריות על המדליפים צריכה לגרור סדר עולמי חדש בו למדיה אין זכות לפרסם שמועות? מורן בר נפגעה בשם המדיה הטכנולוגית הישראלית משני הפוסטים שכתב רועי קרתי בנושא והחליטה להגיב. אף מילה על המדליף.

shutterstock

הפוסט הזה נכתב כתגובה לשני פוסטים שפרסם רועי קרתי, היום איש הון סיכון בקרן Initial, בעברו איש מוצר בסולוטו (שבה גם השקיע אחר כך) בלוגר בטקראנץ' (הפוסט האחרון שכתב בטקראנץ' היה במאי). לפני הפרסום, הפוסט הועבר לתגובתו של רועי, בשל הכרותנו האישית.

כדי להבין את תוכן הפוסט אני מציעה שנלך אחורה למקרה שהתחיל את הכל: הפוסט שפרסם יזהר שי, איש הון סיכון מוערך, בעמוד הפייסבוק שלו (ואחר כך הוסר, אבל התרגום של הפוסט עדיין נמצא בבלוג business insider) בו הוא הזהיר והתריע על כך שהוא יודע מי הדמות שהדליפה את השמועות והיתה המקור לכתבה בכלכליסט על רכישתה (לכאורה) של חברת פריימסנס על ידי אפל (חברה הנמצאת בפורטפוליו קרן ההון סיכון אליה הוא שייך).

יזהר שי הסביר כי הדלפות ושמועות כאלו עלולות להשפיע בצורה לא חיובית על רכישות מהסוג הזה עד לכדי פיצוץ עסקה ופגיעה ביזמים, בעובדים ובחברות המעורבות. כדי ליישר קו נגדיר שידיעות מוגדרות כשמועות כשאין יותר ממקור אחד שאינו קשור לשני שמאשר את העובדות.

דבר נוסף: במכוון אני לא אומרת ולו מילה אחת על המדליפים עצמם, הם נושא לדיון אחר לגמרי.

הכרות: המערכת המשולשת [סטארטאפים-משקיעים-מדיה]

כדי להבין את מערכת היחסים באקוסיסטם הישראלי, אפשר להפריד בין שלושה גורמים המרכיבים אותה להיות מי שהיא, בניגוד לרועי, שהחליט שמדובר בשתיים אבל שכח שיש כאן עוד גורם מעורב: הראשונה היא כמובן הסטארטאפים, השניה היא המשקיעים והשלישית, לדעתי, היא המדיה. תפקיד המדיה במשולש הוא לחבר בין שני האחרים, ובגללה או בזכותה יודעים האחד על השני, מבינים את תפקידו האחד של השני, ושאר האנשים בארץ וגם בעולם קוראים וצופים בהם ויכולים ללמוד על מערכת היחסים בין האחד לשני.

שלושת הגורמים הללו נמצאים במערכת יחסים מאוד עדינה, כמעט ב"הסכם ג'נטלמני" עליו רועי מדבר, עוד לפני שכתב אותו, בה כל אחד מבין את היתרונות והחסרונות של פגיעה אחד בשני או בשלישי. אבל בסופו של דבר המדיה רוצה לדעת, הסטארטאפים והמשקיעים רוצים לספר, רק כל אחד בזמן שיותר נוח או נכון לאחר ואז תמיד יש את מי שיספר, ידליף, ידבר. התחרות בין המערכות השונות של המדיה היא להגיע למידע המעניין ביותר, לאנשים המעניינים ביותר, לחדשות החשובות ביותר וזו העבודה האמיתית.

על ראשוניות, תחרות ומשפחה

הפוסט הראשון שכתב רועי קרתי, העלה שלוש טענות של עיתונאים בנוגע לתפקידן של ההדלפות והערך שיש לפרסום ידיעות או שמועות, החליט להפריך שתיים מהן כמיתוסים ואת השלישית פשוט להעביר כנטל על כתפי המדיה הישראלית, תחת האבחנה בין משפחה לבין זרים.

בואו נעבור על שלושת הטיעונים בשפת המקור בו נכתבה על ידו:

Argument 1: It’s in our business interest to publish acquisition leaks.

Rebuttal 1: Horsesh*t. Nobody gives a damn who came out with the story first. There is absolutely no financial gain by such stories. Your business interest should be to spotlight young and innovative companies. To tell entrepreneurial stories. To write pieces that enlighten the local readership. Your business interest is to think long-term.

רועי, שכתב כבלוגר בעצמו באחת המדיות האגרסיביות יותר, שמי שמכיר אותה, יודע שלא יכתבו על חדשות וחדשנות מסוגים שונים על סטארטאפים במקרים רבים אם לא תהיה להם ראשוניות, מספר לנו שבעצם ערך הראשוניות לא משנה. אני רוצה להסביר למה הוא אחד הגורמים שהכי משנים:

רק כדי להאיר את עיני מי שלא מעורה בעולם הבלוגים והמדיה הדיגיטלית והעיתונאות בכלל: רוב הקוראים מגיעים למקור הראשון שפרסם, המוניטין שלנו כבלוגרים ומדיה נצבר מזה שאנחנו מצליחים להגיע לסיפורים המעניינים ראשונים.

זה לא מעניין רק אותנו, זה מעניין את שאר העולם שקשור אלינו: את האחרים שירצו לפרסם את החדשות שלהם אצלנו, את הלקוחות שיעדיפו לשלם לנו כי מספר החשיפות והקוראים יגדל, זו הסיבה שמדיה מהעולם מצטטת אותנו ורואה בנו מקור לחדשות וערך אמיתי מול מדיה אחרת וזו הסיבה שאנחנו בחרנו במקצוע הזה. אוסיף ואומר שיש פרמטרים נוספים חשובים אחרים כמו כתבות עומק וכדומה, אבל להתעלם מהערך שראשוניות מביאה, יהיה איפהשהו בין חוסר אחריות, לחוסר הבנה את המדיה.

Argument 2: If we don’t publish acquisition leaks, our Israeli competitors will.

Rebuttal 2: Not if we have a gentleman’s agreement. Assuming you’re men and women of honor, we can all meet, agree, and shake hands on this.

אתחיל ואומר כי הסכמים ג'נטלמניים הם דבר נפלא, אמברגו הוא דבר נהדר ובדרך כלל יציב, עד שמישהו חושב שהשני יפרסם את הדברים לפניו (מפנה אתכם להסבר של הסעיף הקודם) ואז מגדל הקלפים שנבנה יקרוס.

למי שלא יודע, מדובר בתעשיה מאוד אגרסיבית שהקצב המוביל אותה הוא שמה שלא נכתב באותו רגע, ויעלה כמה שעות אחרי, הופך ל"עוד כתבה על" במקרה הטוב או ל"לא רלוונטי" במקרה היותר נפוץ.

Argument 3: If we don’t publish acquisition leaks, our international competitors will.

Rebuttal 3: True. But they’re not family. We are.

האמת היא שלא הייתי כותבת את פוסט התגובה, וממשיכה לשבת על הגדר כמו שאני בדרך כלל ממליצה לעשות בזמן שדרמה מתחוללת. אבל כשרועי כתב את המשפט הבא, הרגשתי שהוא בחר במשפחה האחרת, לא הישראלית.

רועי מציע הלכה למעשה לקחת לנו את מקור הפרנסה, ולתת לעיתונות הבינלאומית, שאינה בקיאה בפרטים ושואלת אותנו את השאלות כדי להבין, לכתוב מה שהם רוצים או צריכים לכתוב, ושאנחנו נהפוך לעיתונאים שמדווחים על מקורות אחרים. באמירה כזו, רועי שומט את הערך של מדיה ישראלית בכלל, בשורה אחת שנקראת כמו מאחדת, אבל למעשה היא ממוטטת. בשם ערך "המשפחה" רועי מעדיף לייתר את המדיה הישראלית בזמן שעל עמיתנו בחו"ל לא יהיו השלכות.

היסוד הכי חשוב באקוסיסטם כמו שלנו הוא איזון, מחשבה, מערכת שיקולים לפני מעשים. הדינמיקה בין הגורמים השונים בתעשיה עדינה גם ככה, והמשמעות של לצאת בהצהרות האלו היא לשבור את האיזון ולפגוע באופן אישי בעיתונאים ובלוגרים שעושים את עבודתם.

לא סתם מאיר אורבך, כתב כלכליסט, פרסם תגובה לרועי בפייסבוק על תפקידו וחופש הביטוי של העיתונאי (או הבלוגר) ובאופן מאוד לא מפתיע, קיבל חיזוק דווקא מיזהר שי (זוכרים? הסיפור התחיל מהסטטוס שלו והתגלגל הלאה)

אבל זה לא נגמר שם. גם כשרובין ווטרס, אחד הכתבים לשעבר בבלוג האירופאי Thenextweb (וגם בטקראנץ') כתב לרועי פוסט תגובה אשר היתה צריכה להנמיך את גובה הלהבות, החליט רועי ללבות אותן עוד יותר, לשים עצמו בתפקיד שלא לו, ולהציע את The Prime Directive. בואו נדבר קצת עליה:

המדיה הישראלית מול המדיה העולמית

הדירקטיבה החדשה של רועי היתה כדלקמן:

Israeli startup acquisition rumors should be published only having been corroborated by three independent sources.

את המשקיעים והסטארטאפים רועי הניח שהדבר יעבור בקלות. ואילו המדיה הישראלית (שרועי אינו מחשיב כרלוונטית בכל מקרה כחלק מהאקוסיסטם) תספוג את המכה, אותה אפילו רועי הרחיב וכתב בעצמו:

Commercially, yes, the downside is that non-Israeli journalists and publications will reap the benefits of breaking acquisition rumor stories. That’s simply the price you pay for family.

אני לא יודעת אפילו איך להתחיל לכתוב כמה עצוב היה לי לקרוא את זה. הקריבו אותנו, בקלות בלתי נסבלת.

רועי ביקש בעצם מהמדיה ישראלית לוותר על היתרון היחיד שלה על המדיה הבינלאומית (העובדה שאנחנו כאן, ואנחנו יודעים מה קורה בישראל קודם) אבל לרגע לא חשב שהויתור הזה הוא ויתור על המקצוע שלנו, על מקצוע העיתונאות בכלל ועל מה מגן חופש העיתונאות והביטוי בכלל.

המדיה הבינלאומית ניזונה ממדליפים פי עשרות מונים מהישראלית, אל תטעו. כדי להשיג מקורות מהימנים ולאמת חדשות אנחנו עובדים קשה, וזו מהות העבודה האמיתית שלנו, ממנה אנחנו נהנים, מהתוצאות שלה אנחנו קוטפים את הפירות.

אם אנחנו לא נעשה את תפקידנו ונחשוף, אפשר לסגור את כל מערכות העיתון, להחזיר את המפתחות וללכת הביתה.

נקודה למחשבה: מדליפים היו ויהיו, ויתחלפו, וימשיכו להדליף. אם כבר המדיה קיבלה מידע זה או אחר, היא (בצורה אחראית) מבקשת תגובה מהחברות המעורבות וזוכה בדרך כלל לנפנוף בצורת "אין תגובה" במקרה הטוב או בהתעלמות מוחלטת ברוב המקרים, במקום לומר – הפרסום יפגע בעסקה. בלוגר או עיתונאי שיש לו קצת אחריות לא יפרסם את הדברים. לפחות לא אנחנו. ופה המקום לשאול – אולי האחריות צריכה לעבור אל החברות בחזרה? אולי הם צריכים לעבוד עם המדיה ולא נגדה? אולי הדירקטיבה צריכה להיות כלפיהם ולא כלפי המדיה? אם אנחנו משפחה, כולם צריכים לשאת באחריות.

המסר העיקרי: לחשוב לפני שכותבים

לא היה לי קל לכתוב את הפוסט הזה, וחשבתי המון לפני הפרסום. גם אני לא רוצה לערער את מערכת היחסים הזו, המושתתת על הרבה מאוד הערכה לכל הצדדים שבעיקר בישראל מכירים טוב אחד את השני, ברמה האישית. אנחנו תעשיה מאוד קטנה שנשענת על הבנה של הצרכים של כל אחד ועל הערך שכל אחד נותן לאחר ולכתוב את הפוסט הזה כאן, בעברית, היה החלטה קשה עבורי.

הפניה הזו מתייחסת לכולנו, גם לרועי שכתב, גם למי שצידד ברועי מבלי להבין את ההשלכות שלו על האקוסיסטם הישראלי, ובעיקר לנו, המדיה, שלא צריכה להפסיק לעשות מה שהיא עושה בצורה אחראית.

אבל אם עלי לבחור בין העבודה העיתונאית שהפכה ברבות הזמן מעיתונאות חוקרת לעיתונאות עצלנית שמושתתת בעיקר על "תאכילו אותנו בכפית במידע כי אנחנו מוצפים באייטמים" אני מעדיפה להמשיך לעשות את עבודת הרגליים, לחקור, לחדש, לחפש ולמצוא, תוך כדי איזון ולא באמצעות פגיעה באחד משלושת עמודי התווך באקוסיסטם הישראלי.

קרדיט תמונה: freedsom of speech via shutterstock.

תגובה:

רועי ואני ניהלנו התכתבות מיילים מהלילה וגם שיחת טלפון של שעה הבוקר. רועי בחר להגיב במילים הבאות לפוסט:

I agree the leakers are where the problem originates, but I'm approaching the media outlets because I believe it they who can institute a different, more responsible (in my opinion, and that of others as well), journalistic policy as it relates to jeopardizing startup acquisition deals.
 
The issue at hand is not 'Freedom of Press', but the balance between the commercial interest of media outlets vs. the commercial ramifications of a startup acquisition blown because of a published leak. 
 
I lean far more to the startup interest side, and would prefer a more 'over-protective' policy at the cost of the price media outlets will have to pay commercially.
I am speaking on my own behalf alone. My interest is the well-being of startups. Full stop.
 
R.

מורן בר

מייסדת ומנהלת החברה, יזמית בעלת נסיון רב שנים בתעשיית ההיי-טק עם רקע נרחב בתחום האחסון והתקשורת ובעולם המדיה החברתית. היתה שותפה למיזמי אינטרנט גדולים וביניהם אתר 2eat הישראלי. בוגרת ממר"מ ועו"ד העוסקת בתחום דיני הפרטיות וטכנולוגיה.

הגב

13 Comments on "משפחה במשבר: על מדיה, משקיעים וסטארטאפים [דעה]"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
רונה
Guest

כתבה מצויינת. עושה רושם שהרועי ההוא הוא בגדר עבד כימלוך כיוון שהיה בסה"כ כתב עם מה שנראה כמו חשיבות עצמית מוגזמת ולא צנוע כמו הכתבים של גייקטיים שפשוט מדווחים. וזהו.
הרי הוא לא היה יזם טכנולוגי אז למה הוא, כמו שאומרים בשכונה, "משחק אותה" בדיוק?

עמרי
Guest

רועי הוא הרבה יותר מ"סה"כ כתב". הוא יזם בנשמתו. אני בספק אם את מכירה אותו.

אורן
Guest

תגובה לתגובה הראשונה-
לא שהוא צריך עדות אופי, אבל צרם לי לקרוא את התגובה. רועי הוא יזם בנשמתו, ותרומתו לסטארטאפים שבהם הוא מעורב עצומה. אני לא מכיר הרבה אנשים שמעורבים כמוהו, ומשקיעים את מה שהוא משקיע. כשהוא כותב את הדברים, זה מגיע מהלב כתגובה להשפעה שיש לארועים על הרבה עבודה שלו. שום דבר ממה שנכתב בתגובה קרוב מלתאר את האיש ופועלו. לא חוכמה ולא ראוי לכתוב דברים כאלו בלי להכיר ולהבין.

רונה
Guest

צודק.

רונה
Guest

לא צודק.

א.א.
Guest

סליחה, אבל אם הצורך להיות ראשון כה גדול ולא ניתן לסמוך איש על רעהו, אז הפתרון שלך נאיבי לא פחות.
חב' תאמר "פרסום יסכן את העסקה" , מישהו יחליט שהוא לא יכול להרשות לעצמו לוותר על זכות הראשונים ויפרסם- כולל תגובת החב', שהיא בעצם אישור ומגדל הקלפים של האמון האוטופי יקרוס. נשוב לנק' ההתחלה, עם יוצא דופן אחד שהיא החב' שנפגעה מהפרסום.
אם לא ניתן להגיע להסכם בין עיתונאים/בלוגרים לבין עצמם, איך חב' אמורות לסמוך עליהם?

חיים
Guest

אני לא מבין, משקיע בסטרטאפים מבקש מעיתונאים לא לעשות את העבודה שלהם, כדי שזה לא יפריע לעבודה שלו להרוויח מסטרטאפים?

לא צריך לקשט כל דבר בדאגה לאומית לעתיד הסטרטאפים, הוא קודם כל מתפרנס מזה וזאת לא בושה. אני חושב שהעבודה של עיתונאים חשובה לעתיד האומה כיוון שהיא חושפת את התעשייה לקהל הרחב ומגבירה ענין בקרב בני נוער. אתם רואים, גם בתקשורת יכולים לחרטט.

וחוץ מזה די מצחיק שאחרי שפיל כמו יזהר שי מתחיל לדהור, נכנסת הנמלה ואומרת תראו כמה אבק עשינו.

רונה
Guest

גם צודק

רונה
Guest

גם לא צודק

דפי
Guest

אנחנו משפחה? איזה כיף! רק אל תשכחו גם לחלק את הרווחים מהאקזיט, כי כסף מפרסום כבר לא יצא לי אם הבלוגים מחו״ל יפרסמו את כל החדשות המרעישות.
אז רועי, נפגשים בשבת לארוחה משפחתית? אתה מזמין

חיים
Guest

החשש מתחרות מהמדיה העולמית הוא קשקוש. האם תוכלי להראות דוגמאות לפרסומים מוקדמים על עסקאות רכישה בעוד מקום בעולם חוץ מאשר בישראל? בארצות הברית, מדינת חופש הדיבור, עיתונאים לא עושים דברים כאלה. למה שם הם מרשים לעצמם לעצור בזמן וכאן בארץ אי אפשר?

מנחם אב
Guest

קצת סדר, הדלפות היו ויהיו תמיד, גם יזהר וגם רועי שניהם עם שורשים עמוקים בעולם העיתונות (טקראנצ וגלובס) ובחרו מסיבות שונות לא להגיב על נושא ההדלפות בשנים בהן הם פעילים בעולם המדייה.

יש מקום לתגובה על הדלפות ותמיד היה, המועד והתקרית המדוברת לא ממש מחמיאה לשניהם, יזהר שמעולם לא העלה את הנושא כל עוד זה לא נגע לסטארטאפ שהוא משקיע בו ורועי שלא צעק על כך כל עוד היה בעניני עיתונות

פשוט לא?

אבצוק
Guest
כל מי שחושב שהדלפות יש רק בארץ, שיזכיר לי בבקשה מי פרסם את המכירה של אינסטגרם לפייסבוק 3 חודשים לפני הזמן… ומי חשף את ההצעות שסנאפצ'ט קיבלה. אוקיי, אז תגידו: אלה לא חברות ישראליות. אז קבלו אקזיטים של חברות ישראליות שהודלפו לחו"ל: מכירת Jahjah מרעננה הודלפה הרבה זמן לפני שנסגרה, ופורסמה בטקראנץ' עוד בתקופתו של רועי, וכך גם בלומברג שחשפו ראשונים את הסכום המדויק של עסקת הרכישה של אנוביט בידי אפל (390 מיליון ), והוול סטריט ג'ורנל שסיפר לראשונה על ביטול ההצעה של פייסבוק ל WAZE והעובדה שגוגל היא אחת המתעניינות במקומה. ואם זה לא נעשה בעיצומו של המשא ומתן,… Read more »
wpDiscuz

תגיות לכתבה: