מישהו איבד את הגולם מפראג בחצר? סקירת פסטיבל אייקון

רינת קורבט חגגה את חג הגיקים, שידוע גם בשמו הפחות מוכר, ״חג סוכות״, בפסטיבל אייקון 2015. הנה מה שהיא חשבה על הכנס השנה

IMG_2704

אני מגיעה לכנסי מדע בדיוני ופנטסיה מאז שנת 1999. מידי שנה בחג הסוכות אני פוקדת, יחד עם עוד אלפי גיקים אחרים את מתחם אשכול פיס והסינמטק במטרה לשמוע כמות מטורפת של הרצאות, לקנות בדוכנים המון מרצ’נדייז שאני לא באמת צריכה, לראות אנשים מרביצים אחד לשני עם חרבות מעץ עטופות ספוג ובעיקר – לפגוש עוד אנשים שחולקים איתי את אותה אהבה לתחום. זהו חג הגיקים במיטבו והשנה הוא היה מוצלח במיוחד.

אחרי שנים ארוכות שבהן המתנה לכרטיסים במתחם אשכול פיס הצפוף הייתה חוויה לא נעימה למדי, הקופות הוצאו מחוץ לבניין ואל החצר. החלטה לוגיסטית חכמה זו לוותה בעוד רבות אחרות – ויצרה את אחד מהכנסים הכי מתוקתקים שיצא לי לחוות. מדובר במשימה לא פשוטה הדורשת תיאום בין מספר רב של מתנדבים בתחומים כמו תוכן, דוכנים, ליווי אורח הכבוד (שהשנה היה הסופר האמריקאי טד צ’יאנג. נחזור לזה), ניהול משחקים חיים, ניהול הקרנות הסרטים ועוד ועוד.

כל מי שהגיע אי פעם לפסטיבל אייקון יודע שיש משהו ממכר בלהסתובב באיזור. כל שנייה נתקלים בעוד תחפושות מהממות ומושקעות של גיבורים גיקיים כאלו או אחרים. הדוכנים, האנשים והקרבות יוצרים אווירה אנרגטית מלאת שמחת חיים וצבעים.

IMG_2787

למי שמחפש בילוי רגוע ואינטלקטואלי יותר, יש את ההרצאות. כמו בכל שנה, מתרחש קרב עקוב מדם בראשנו בבואנו לבחור איזו הרצאה אנחנו רוצים לשמוע מבין כל המבחר הקיים באותה רצועת זמן. לרוב הבחירה מתבצעת תוך כדי מלמול משהו על מחולל הזמן של הרמיוני או צורה אחרת של מסע בזמן. מוצא אחר הוא לזכור שבשנים האחרונות האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה החלה לתעד את האירועים שהיא מארגנת (פסטיבל אייקון מאורגן גם ע”י העמותה למשחקי תפקידים בישראל). במרץ השנה עלה לאוויר אתר פאנטום VOD המכיל, בין היתר, כמות לא קטנה של הרצאות מוקלטות מכנסי העבר. אזהרה: לא יוצאים מהאתר בקלות.

נכחתי בפסטיבל מבוקר עד ערב במהלך שלושת ימי התרחשותו, אך אוכל לסקור רק חלק מההרצאות והפאנלים שבהם נכחתי. במילים אחרות, להוות תחליף למסע בזמן עבור אלו שלא יכלו להקשיב להרצאות אלו או לאפשר לאלו שכן לחוות מחדש את הכיף ולהיזכר בתובנות שרכשו במהלך ההרצאה.

חשוב להבין שהיות שאין ממש אוניברסיטה לתרבות גיקית בארץ (למה בעצם?), אלא רק ברשת, זה הדבר הכי קרוב שיש לנו לזה. זאת ההזדמנות שלנו לשמוע ממומחים בתחומים שונים את תמצית הידע שרכשו על העולמות של ג’ורג’ ר. ר. מרטין, מארוול ודוקטור הו. זאת גם הזדמנות להתווכח עד חורמה עם אנשים אחרים שכמובן טועים בהבנתם את היצירה האהובה עלינו. איפה עוד בארץ ניתן לשבת בכיתה ולשמוע הכרזות רציניות מפי הסדרן כגון: “ההרצאה ‘אביר, גמד וחיית מחמד’ עברה לאשכול 3”? (אני לא זוכרת לאן היא עברה, אל תתפסו אותי במילה. מה שבטוח זה שהטארדיס בחצר הייתה קשורה לזה). אפשר גם להקביל את ההשתתפות בהרצאות כסוג של ישיבה בבית כנסת או כנסיה. אני למשל, חוויתי סוג של הארה רוחנית כשהבנתי במהלך הרצאה שכל ההשקפה שלי על טרילוגיית “מאס אפקט” בה שיחקתי בתשעת החודשים האחרונים דורשת בחינה מחדש.

בכל מקרה, הנה כמה מההרצאות שהיוו נקודות השיא של החוויה שלי בפסטיבל.

IMG_2705

“המתרגמת של הנוסע בזמן”

פאנל המתרגמות הנכבד שכלל את ענבל שגיב-נקדימון, חמוטל ילין ו-ורד טוכטרמן עסק כולו באתגר התרגומי הכרוך במסע בזמן. כל אחת מהן התמודדה עם אתגר זה ביצירות כגון: “עיר הזמן” של דיאנה וין ג’ונס, “נוסעים בזמן אינם מתים” של ג’ק מקדוויט ו-“שערי אנוביס” של טים פאוורס (בהתאמה). מסע בזמן, כמו שאתם בוודאי יודעים, הוא עסק מבלבל ביותר. לא רק שצריך לעקוב אחרי קווי העלילה הפתלתלים אלא שגם צריך לבטא בצורה כלשהי בשפתנו הדלה את העובדה שאנשים מתקופות שונות בהיסטוריה מדברים במשלב וסגנון שונים. נקודה מאוד מעניינת שעלתה בפאנל הייתה הקושי לייצג את ההבדל בין השפה המודרנית לשפה עתיקה בעברית. אנחנו יודעים לזהות מיד אנגלית ויקטוריאנית כאשר אנחנו קוראים אותה אבל איך אפשר לתאר זאת בעברית שלא הייתה קיימת כשפה מדוברת במשך שנים רבות? השפה המקראית נשמעת ארכאית מידי ושפת היומיום שלנו נשמעת בוודאי “טרייה” מדי. לכן מתרגמים ומתרגמות נאלצים להתחכם ולהשתמש בתעלולים שונים כדי לפתור בעיה זאת ואחרות שעולות בתרגום יצירות העוסקות במסע בזמן. המסקנה העיקרית מהפאנל הקולח והמרתק הייתה: תרחמו על מתרגמים ותעריכו אותם. הם עושים עבודה קשה.

IMG_2677

“לא כוחות: מארוול בעידן וידון ואחריו”

שי גרינברג הציג בהרצאתו כיצד היצירה של ג’וס ווידון לאורך השנים עוסקת בשתי תימות עיקריות: ביקורת על סמכות והמשפחה הלא מתפקדת/המשפחה האלטרנטיבית. ווידון, שאחראי ליצירות הטלוויזיה “באפי קוטלת הערפדים” ולסדרת סרטי “הנוקמים”, התחיל את הקריירה שלו בתור “רופא תסריטים”. הוא יודע מה צריך לקרות במהלך היצירה כדי שהצופה יחוש שקיבל תגמול הולם על השקעת זמנו ורגשותיו. הוא גם יוצר דמויות זכירות שהקהל מחבב או שונא בחירוף נפש. כך קרה שמארוול ניגשו אליו עם תסריט ראשוני ל-“הנוקמים” והוא הסביר להם בדיוק מה לא עובד בו והציע תסריט אלטרנטיבי.

לפי ווידון הייחוד של חבורת הנוקמים הוא שהם משפחה לא מתפקדת מהסוג שתיאר ביצירה מוקדמת שלו: “רוזאן”. בהתחלה הם רק חבורת אנשים עם יכולות-על מופלאות ואגו מנופח שצריכים לעבוד יחדיו. רובם הם זאבים בודדים שלא אוהבים סמכות או את הצורך לשתף פעולה. עם הזמן הם עוברים תהליך ואפילו נזכרים יחדיו עבור מה הם נלחמים באותה סצינת “המשפחה האמריקאית המושלמת” שאנחנו רואים בביקור בביתו של הוקאיי. למען האמת, אם להאמין לעולמות של ווידון – סמכות לרוב מנוצלת לרעה ויוצרת ארגונים חזקים בעלי אג’נדות מרושעות כדוגמת וואלפרם והארט, The Initiative, ה-Alliance ועוד.

בסדרה שאותה יצר ווידון, “סוכני שילד”, הסמכות שלהם מעורערת תמידית ע”י גורמים שטוענים שהם מסתירים יותר מידי מידע ומחליטים החלטות שגויות. כפי ששי ציין, כיום ג’וס הוא איש משפחה מיושב בעצמו וזה מתחיל להשפיע על יצירתו. אני מסוקרנת לראות האם התימות הללו ימשיכו להופיע ביצירותיו באותו אופן.

IMG_2793

“רומח הדרקון שולתתת!!!1”

טרילוגיית “רשומות רומח הדרקון” הייתה ה-סדרה של שנות ההתבגרות שלי. עקבתי בקפידה, בהזדהות ובאימה אחר עלילותיהם של החבורה הלא-כל-כך-עליזה שכללה את תניס חצי אלף, המנהיג המיוסר שנשמתו קרועה בין בני האדם והעלפים (וכך גם ליבו), רייסטלין הרב-מג החלוש והעוצמתי גם יחד ואחיו קרמון, האביר סער בהיר-להב, גדילן הקנדר, חלמיש הגמד, הברברים מי-נהר וסהר-פז. שמחתי לראות ששירה אבנת נקמה את נקמת כל אלו שזכו לזלזול על אהבתם לעולם קרין על אליו ודרקוניו.

מה שהתחיל לו כהרפתקאות שנוצרו במסגרת משחק התפקידים “מבוכים ודרקונים” הפך למותג עצום שכולל כ-200 ספרים, סרט מצויר נוראי ועוד המון דברים אחרים שאפשר להוציא עליהם כסף. במקום מסוים, כך הבנתי במהלך ההרצאה, חובבי רומח הדרקון בארץ (ואולי בעולם) היו האנדרדוגז של האנדרדוגז. אנשים שחששו להזדהות עם הילדותיות והשטחיות ששויכה לסדרת הספרים הזו ולהתנהגות מעריציה. שירה בחנה את ההגדרות של פנטסיה גבוהה, אפית ונוסחאתית כדי להראות שלמעשה הסדרה היא כן סדרה נוסחאתית משהו אבל יש בה הרבה מעבר למה שמקובל לחשוב. אומנם הסדרה כוללת את כל האלמנטים הנוסחאתיים הרגילים כגון: מפת עולם, גיבורים מיוסרים שזוכים להעצמה ככל שעובר הזמן, חפצים קסומים ובל נשכח את הדרקונים, אבל היא לא מסתפקת בכך – יש בסדרה מספר רב מהרגיל של נשים חזקות שחלקן משתייכות לחבורה (סהר-פז, לאורנה, קיטיארה, טיקה) ולא רק את האישה הייצוגית האחת שמקובל לשלב בחבורה. אין טוב ורע מוחלט אלא רצון באיזון בין כל הכוחות האלו בייקום כמשתקף מהמאבק בין שלושת אליה של קרין: פלאדין, גיליאן וטאקיזיס. הדמויות אינן שבלוניות אלא עמוקות ומעוררות הזדהות. ולכן על אף שהסדרה כן מתאפיינת בסקסיזם ושמרנות פה ושם, אין ספק ששירה הצליחה להוכיח (וגם האולם המריע) שלסדרה עדיין שמור מקום חם ומכובד בליבנו.

IMG_2755

“15 סיבות לאהוב את טד צ’יאנג” / “בין עקרונות למתודה: מדע בדיוני קשה מודרני”

הדבר שאני הכי אוהבת בהרצאות של דמיאן הופמן הוא העובדה שהוא מתעקש על זה שהקהל לא יפריע לרצף ההרצאה אלא ייתנו לא לדבר. וזה כי לרוב יש לו משנה סדורה ומסודרת והרבה מה לומר. הגעתי למצב שאם תהיה לדמיאן הרצאה על קרשי עץ בימי הביניים, אני אלך לשמוע אותה (כן, אני קצת fangirl).

אז כנראה שאני משוחדת, אבל שתי ההרצאות שהעביר בכנס, ששתיהן עסקו בטד צ’יאנג, אורח הכבוד, בצורה זו או אחרת – היו מצויינות. טד צ’יאנג, הוא סופר מדע בדיוני אמריקאי. למרות שפרסם בסך הכל 15 יצירות בימי חייו, הוא נחשב סופר מוערך ביותר וזכה באינספור פרסים. קובץ הסיפורים שלו “סיפורי חייך ואחרים” תורגם לעברית בהוצאת “אופוס”. בהרצאתו על מדע בדיוני קשה עסק דמיאן בין היתר, בהבדלים בין מדע בדיוני ופנטסיה. בעוד שפנטסיה מתארת את “הבלתי אפשרי” הרי שמדע בדיוני מתאר את “הבלתי סביר”. כלומר, מדע בדיוני עושה קפיצה לוגית אחת ואף יותר אל העתיד ומתאר מציאות ששונה משלנו לפחות במרכיב מהותי אחד. פנטסיה גם מתאפיינת בכך שמדובר ביקום פרסונלי בו לגיבור יש יכולות מיוחדות שקיבל מאותו ייקום ואילו במדע הבדיוני היקום אדיש למאמציו של הגיבור ואין לו לרוב יכולות מיוחדות פלאיות. לפי דמיאן, טד צ’יאנג מתאפיין ביכולתו לכתוב סיפורים בשני הז’אנרים מזווית ראייה מדעית בה ניתן לכמת, למדוד ולחזות כל דבר. כך למשל, האקט של להפיח חיים בגלמים (כדוגמת הגולם מפראג) שמתואר בסיפור “שבעים ושתים אותיות” הוא אקט מחושב ומדוד.

צ’יאנג אינו בודד ביכולת הזאת (אן מק’קפרי הוסיפה אלמנט של הנדסה גנטית בשלבים מאוחרים של סדרת הדרקונים מפרן שלה, ואילו רוג’ר זילאז’ני הציג אלמנטים פנטסטיים במרחב הסייברספייס שיצר בדונרג’ק שלו) אבל אין ספק שהוא מצטיין בה במיוחד. בהרצאות דמיאן סיפר על הסיפורים השונים של צ’יאנג וגם השווה בינו לבין סופר המד”ב הקשה האוסטרלי, גרג איגן. לאלו ממשתתפי הפסטיבל שבאמת קראו את הסיפורים של צ’יאנג (ולא רק קיבלו מוטיבציה לקריאתם אחרי ההרצאות של דמיאן) – היה ניתן לפגוש אותו ולשמוע אותו במסגרת פאנלים שונים.

IMG_2800

לסינמטק ובחזרה

כאמור, קצרה היריעה מלתאר את כל שלל ההרצאות שהייתי בהם במהלך הפסטיבל. במהלכו שמעתי על הרפתקאות מגוונות (זאת הייתה תימת הפסטיבל השנה). עידן הזהב של הקומיקס, סרטי האנימציה של האחים פליישר, על סינון מידע מדעי, על הגיבורות של סרטי מטריקס ומאד מקס, אלימות במשחקים דיגיטליים – כל אלו הם רק חלק מהנושאים של ההרצאות שלהן זכיתי להיחשף. אתם מוזמנים להוות עוד פתרון חלופי למכונת זמן ולספר לנו את הרשמים שלכם מהפסטיבל ומההרצאות ומהתחפושות. אפרופו, את אלבום התמונות שצילמתי במלואו ניתן למצוא כאן. ריכוז של שלל תמונות וסרטונים אחרים ניתן למצוא בקבוצת הפייסבוק הזו. בנוסף, נפתח אירוע פיקטיבי במטרה לחלוק רשמים וחוויות מהכנס. לשמחתנו, בקרוב נוכל ליהנות גם מכנס מאורות שיתרחש בחנוכה בירושלים בדצמבר ומכנס עולמות שיתרחש בתל-אביב במהלך פסח.

IMG_2601
IMG_2723

רינת קורבט

אנליסטית ביחידת המודיעין העסקי של גיקטיים. עבדה בעבר כמידענית ומומחית מודיעין תחרותי בחברות אלאופ, מידאטה ו-IVC. בוגרת תואר שני מהמחלקה ללימודי מידע של אוניברסיטת בר-אילן. בזמנה החופשי היא גיימרית, בלוגרית וחובבת תרבות ומדיה.

הגב

2 Comments on "מישהו איבד את הגולם מפראג בחצר? סקירת פסטיבל אייקון"

avatar
Photo and Image Files
 
 
 
Audio and Video Files
 
 
 
Other File Types
 
 
 
Sort by:   newest | oldest | most voted
שלומי
Guest

עלפים??
הילה הזאת יכולה להצית דיון שלם=]

Rinat Korbet
Guest

אפשר להצית דיון שלם ודי שחוק בעניין. אני גדלתי על התרגום של לוטם אז…
בכל מקרה, אני לא הילה :-)

wpDiscuz

תגיות לכתבה: