ובכן, כנראה שהפירוש של מייסון להורדת לחץ שונה משלנו, מכיוון שבחודשיים וקצת שעברו מאז הוא הספיק להקים חברה חדשה, להצטרף לחממה הכי נחשקת בעולם – Y Combinator – בתור יועץ קבוע, ואם כל זה לא מספיק – גם להקליט אלבום בו הוא שר עצות עסקיות, רק הורידו לאייטיונס והעסק שלכם יראה ברכה.

מהחממה לאולפן ההקלטות

בבלוג חדש שפתח, ממש כאן, בו מופיעים בדיוק שני פוסטים, זה עליו אנחנו כותבים כעת ואחד עם תמונה של חתלתול חמוד, סיפר מייסון כי במהלך הזמן שעבר, הוא הספיק לטייל, להוריד במשקל, לקרוא, ולקיים עוד כמה קלישאות המשוייכות בדרך כלל לאנשים מובטלים (יש לציין שהן בדרך כלל תקפות למובטלים שאינם מליונרים, אבל מי סופר).

בפתח דבריו הוא מספר על החברה החדשה אותה הוא מקים. לא ידוע עדיין מה שמה, או מה היא אמורה לעשות. הדבר היחיד שמייסון חושף אודותיה הוא זה: ”טיפחתי כמה רעיונות למגירה במשך השנים האחרונות, את החביב עלי מביניהם אני מתעתד להפוך לחברה בסתיו הקרוב“.

עוד אנחנו יודעים כי כחלק ממאמצי הקמת החברה, בני הזוג מייסון יעזבו את שיקגו, בה התגוררו בשנים האחרונות, ויעברו לגור בקיבוץ של הסטארטאפיסטים – סן-פרנסיסקו, קליפורניה. מה שמוביל אותנו לסעיף הבא, עמדת היועץ הנחשקת ב-Y Combinator, אותה יתחיל מייסון לאייש מדי שבוע, מייד עם כניסת המחזור החדש של שוכני החממה.

אבל אל חשש, גם אם לא התקבלתם לקומבינייטור (ויד על הלב, כמה מבין הקוראים פה כן התקבלו?) עדיין תוכלו לצרוך את עצותיו של מייסון להמונים, וללמוד מהנסיון של הבחור שהפך את הקופונים מחתיכת נייר שאוספות עקרות בית ממורמרות לאימפריה עולמית.

מייסון ניהל יותר מ-12,000 עובדים בגרופון, מרביתם צעירים מתחת לגיל 25. לדבריו, הוא נדהם לגלות שהם לא קראו מימיהם ולו ספר אחד על ניהול בתעשיה בה הם עובדים, או על ניהול בכלל. במקום להבין שהוא צריך להעלות את הסטנדרטים, הוא הבין שצריך לשנות את הפורמט – נייר, קינדל, וואטאבר – הצעירים פשוט לא קוראים.

אז הוא החליט להעביר שבוע בלוס אנג‘לס ולהקליט את ”עובד קשה“, אלבום של שבעה שירים המכילים מסרים עסקיים מורכבים יותר או פחות, לטובת הדור הצעיר. לדבריו, ”השירים האלה יעזרו לצעירים להבין כמה מהרעיונות המהווים מפתח להפיכתם לעובדים יעילים ויצרנים (כן, גם לנו זה נשמע קצת סטלינסטי, נ.ז). אני מרוצה מאוד מהתוצאות, ומחכה כבר לחלוק אותם אתכם, ברגע שאבין איך מעלים שירים לאייטיונס, ככל הנראה במהלך השבועות הקרובים“.

מקור: ויקיפדיה

קרן ההון סיכון גריילוק ישראל הודיעה היום על השקעה בפלטפורמת התשלומים האמריקאית Marqeta בהיקף של 14 מיליון דולרים. זהו סבב הגיוס השני של החברה מאמריוויל, קליפורניה לאחר שביוני 2011 גייסה החברה כ-5.56 מיליון דולרים ממקורות שאינם פורסמו.

כרטיס מועדון יחיד לכלל מועדוני הלקוחות

מוצר הדגל של מרקטה, כרטיס מועדון חכם המתממשק עם פלטפורמת ה-M+ מהווה למעשה לוח מחוונים אינטרנטי המשלב את כל כרטיסי המועדון השונים אשר אנשים סוחבים בארנקים שלהם, כאשר לאחר ההרשמה, המשתמשים יכולים להכניס את כל הפרטים של כרטיסי המועדון השונים שלהם, ולנהל את כולם באינטרנט כאשר השימוש המעשי נעשה אך ורק על ידי כרטיס המועדון הייחודי של החברה.

החברה הכריזה לא מכבר על שותפות עסקית אסטרטגית מכובדת ביותר עם פייסבוק, אשר בחרה בחברה בכדי להשיק את כרטיס ה-Facebook Card, כרטיס מתנה פיזי המאפשר למשתמשי הרשת החברתית להעניק לחבריהם מתנות שונות מחנויות שונות בכרטיס אחד. כאשר ההעברה הושלמה, החבר מקבל התראה והכרטיס נשלח אליו בדואר כמה ימים לאחר מכן.

שינוי מדיניות השקעה של הסניף הישראלי?

זוהי השקעה מוזרה למדי של הסניף הישראלי של קרן ההון סיכון העולמית, המשקיעה בעיקר בחברות ישראליות. בפורטפוליו החברות של הקרן העולמית ניתן למצוא חברות כמו Simplee, Actifio, Applicaster, Newvem ו-MySuperMarket, לצד שמות מוכרים יותר כגון Tumblr, שירות הבלוגים הפופולרי, זירטו, המפתחת פתרונות המשכיות לעסקים בענן וחברת הוירטואליזציה וואנובה.

בסוף מאי 2011, הכריזה החברה על גיוס קרן, גריילוק ישראל 2 של 200 מיליון דולרים המשקיעה בחברות טכנולוגיות ישראליות צעירות בעיקר בשלבי הסיד (השקעות של כ-100 אלף עד מיליון דולרים) כאשר על הכוונת של הקרן גם חברות אירופאיות. גריילוק פונה בעיקר אל תחומי ה-IT, אינטרנט תקשורת ומדיה.

את הקרן החדשה מנהלים שלושת השותפים המקימים ארז עופר, יורם שניר, מושיק מור, לאורל באודן, רמי פיתאל וארנון דינור. עצם העובדה שהקרן הישראלית החליטה באופן חריג גם להשקיע בחברה לא ישראלית וגם לחרוג מההיקף הרגיל של ההשקעות, מעלה מספר סימני שאלה לגבי המשך מדיניות הקרן בעתיד.

(תמונה: flickr, cc-by, justgrimes)

הפוסט נכתב על ידי איתן לויט.

כמה פעמים יצא לכם להשתמש באפליקציה ולא להבין איך היא עובדת? או יותר גרוע – להרגיש שאתם לא מספיק "טכנולוגיים"? להרגיש שאתם לא מספיק טובים?

המטרה שלי היא שהאפליקציה שפיתחתי, יובי, תהיה מוצר שיגרום לכם להרגיש ש"זה פשוט וגאוני", שתרגישו טוב עם עצמכם כי אתם מסוגלים לעשות תוך שניה ועם הבוהן דברים שפעם לקח לכם המון זמן.

וזה לא פשוט.

זה לא פשוט כי האמת היא שאני עיוור.

אני מבין מה יובי עושה, כי אני בניתי אותה.
אני מבין את הממשק של יובי, כי אני בניתי אותו.
אני מבין מה בדיוק קרה אחרי העלאת התמונות, כי אני כתבתי את הקוד שעושה את זה.

אבל הידע הזה.. הידע הזה גורם לי להיות עיוור לחלוטין.

כמו שאדם וחווה שאחרי שטעמו מפרי עץ הדעת לא יכלו יותר שלא לדעת, והיו חייבים לשים על עצמם בגדים, כך גם הידע שלי לא מאפשר לי לא לדעת איך יובי עובדת.

לא מאפשר לי להיות במקום שבו רוב המשתמשים שלי נמצאים ביחס ליובי. חוסר היכרות מוחלט עם מה שהיא עושה, עם הממשק שלה, עם כל כולה.

אני בעצם.. עיוור.

תפתחו את העיניים

העיוורון הזה, שאני קורא לו עיוורון יזמים, הוא הפרדוקס הכי גדול ביזמות וביצירה בכלל.

כדי ליצור משהו (מוצר, מוזיקה, ציור), אתה חייב לתכנן ולהבין הכל לעומק אבל ככל שאתה מבין יותר במוצר שלך אתה מבין פחות איך המשתמשים שלו חושבים. אתה מתרחק מהמקום בו הם נמצאים, מקום של חוסר היכרות והבנה במוצר.

זאת הסיבה שבגללה יש בעולם מוצרים גרועים, מוזיקה גרועה, ציורים גרועים, פסלים גרועים. כי הם כולם נוצרו על ידי עיוורים מלאי תשוקה ששכחו שהם עיוורים.

ויש לזה פתרון. והוא כלכך פשוט, וזול שהוא גאוני.

אתמול נפגשתי בדיאדה עם 7 אמהות, קניתי להן 6 כוסות קפה ואייס לימונענע אחד ונתתי להן טלפון עם עותק חדש של יובי.
הסברתי שיובי זה כמו וואטסאפ של תמונות, וביקשתי מהן שיתחילו להשתמש בה, ובזמן שהן עושות כן שיחשבו בקול רם.

בכל הזמן הזה, שהן משתמשות ביובי וחושבות בקול רם, אני ישבתי מאחוריהן, בלי לדבר, בלי לעזור, בלי לענות על שאלות שקשורות ליובי. רק מתבונן. רק מקשיב.

רואה איך האמהות המדהימות האלה משתמשות ביובי כאילו לא שפכתי אליה את כל האהבה שלי, את כל הזמן שלי, את החודשים בלי משכורת, את הלילות, את כאבי הגב מהישיבה הממושכת. משתמשות בה כאילו היא עוד אפליקציה. משתמשות בה בדיוק כמו משתמש רגיל. עם אפס סבלנות ואפס זמן.

ובעודן עושות זאת, הבטן שלי מתהפכת. היא מתהפכת כי כמו עיוור שפתאום רואה, ככה אני פתאום מוצף באור של הבנה. בלמידות. דרכן אני רואה את המציאות ואת האמת, ותודה להן על כך.

וזאת השיטה חברים. ככה היזם העיוור יכול לראות שוב. פשוט להשתמש בעיניים של המשתמשים שלו.

לא צריך מעבדות מתוחכמות, או ללכת למיליון קורסים. פשוט לתת להם להשתמש במוצר שלך, ולשבת מאחור. בדממה. להתבונן.

הפוסט נכתב על ידי איתן לויט, יזם, בלוגר, אבא ל-2 ילדים חמודים והמנכ"ל של Yoovi, "וואטסאפ לאלבומי תמונות", אפליקצייה שעוזרת להורים לשתף ולפתח את התמונות המשפחתיות שלהם ישירות מהסמארטפון. (האפליקציה קרויה על שם יובלי "יובי", ביתו הקטנה של איתן).

רכישתה של החברה תאפשר למלאנוקס לשלב את פתרונות הקישוריות שלה עם טכנולוגיית פוטוניקה בסיליקון (Silicon Photonics) בה מתעסקת קוטורה, תהליך שיאפשר תעבורה בקצבים של 100 ג'יגה לשניה ומעבר לכך.

מקור: יח"צ

מגבירים את המהירות

במידה ועדיין לא יצא לכם לשמוע את המונח, פוטוניקה בסיליקון הוא המחקר והיישום של מערכות פוטוניים, המשתמשות בסיליקון כמדיום אופטי. כלומר, מדובר בפיתוח המאפשר לשלב מגוון רכיבים אופטיים לצד מעגלים חשמליים, על גבי שבב סיליקון בודד. חברת קוטורה הינה ממוקדת ביישומי פוטוניקה בסיליקון, למטרת פתרון בעיות תקשורת.

הפלטפורמה שמציעה החברה שמה דגש על ארבע תכונות מרכזיות וחשובות כיום, הכוללות טביעת רגל קטנה, צריכת אנרגיה יעילה, ביצועים גבוהים וכמובן, מחיר סביר. בעזרתם של התקני סיליקון אופטיים היא מפתחת טכנולוגיית קישוריות עבור יישומי רשת מהירים, כאשר המוצר שפיתחה החברה, Optical Engine, תומך בקצב העברה של 100 ג'יגה לשניה לצד צריכת אנרגיה נמוכה.

טכנולוגיית הפוטוניקה בסיליקון צפויה לשמש תפקיד משמעותי באיפשור רשתות מהירות. קוטורה כבר פיתחה מספר מוצרים לקישוריות אופטית, על ידי שילוב פונקציות אופטיות אקטיביות ופסיביות על אותו שבב סיליקון. הטכנולוגיה של החברה תאפשר גם למוצרי הקישוריות של מלאנוקס להגיע לרוחב פס של 100 ג'יגהביט לשנייה ומעבר, ולספק קישוריות אופטית למרחקים ארוכים יותר במחיר משתלם יותר. כך, יוכלו לקוחות החברה לחסוך עוד בהוצאות הוניות ותפעוליות וגם להציע שרותים מחוללי-הכנסה חדשים.

מגדילים את הרווחים

מלאנוקס מצפה שהרכישה הנוכחית תעזור לה לשפר את התחרותיות ואת מעמדה כספקית של פתרונות קישוריות מקצה לקצה עבור שרתים ומערכות אחסון, ותאפשר לחברה להקים את מרכז המחקר והפיתוח הראשון שלה בארצות הברית, במשרדיה הנוכחיים של קוטורה.

מלאנוקס מבהירה כי היא מתכננת לשמר את קווי המוצרים הקיימים של קוטורה, במטרה להבטיח המשכיות עבור לקוחות ושותפים, ומצפה כי בזכות הרכישה תוכל לשפר גם את יכולותיה שלה לספק טכנולוגיות לפתרונות קישוריות מהירים, סקלאביליים ויעילים. שיתוף הפעולה יאפשר למלאנוקס לספק רשתות עם הדור הבא של חיבוריות אופטית, ובכך לאפשר ללקוחות מרכזי נתונים לעמוד בדרישות הצומחות של יישומי מחשוב עתיר ביצועים, 2.0 WEB, ענן, מרכזי נתונים, מסדי נתונים, שרותים פיננסיים ואיחסון.

לבסוף, ואולי מדובר באחת מהנקודות העיקריות שהובילו לרכישה המדוברת, מלאנוקס מאמינה כי במסגרת העסקה הנוכחית תוכל להגדיל את כלל רווחיה במהלך 2014, בסכום שינוע בין 1 סנט ועד 3 סנט לכל מניה.

מקור: flickr, cc-by-Marcin Wichary

מאניש ארורה (Maneesh Arora) הוא משקיע, מנטור ב-500 Startups, יזם ומייסד חברת MightyText. עם עבר עשיר בגוגל, מהתקופה בה החברה עוד הייתה קטנה ולא מוכרת עד להחלטה לעזוב את גוגל לזינגה ומשם לעבור לעולם היזמות, להשקיע בסטארטאפים ואף להקים סטארטאפ מצליח משלו – MightyText.

מאניש משקיע בסטארטאפים בעיקר בשלבי ה-Seed שלהם, כאשר בין החברות בהן השקיע ניתן למצוא את ecomom, שגייסה עד כה כ-10.7 מיליון דולר, ReadyForZero אשר גייסה כ-4.78 מיליון דולר, MindSnacks אשר גייסה כ-7.7 מיליון דולר ו-Humanoid אשר נרכשה על ידי Cloud Factory.

במקביל, מאניש ייסד ביחד עם שותף נוסף וחבר שעבד איתו בגוגל, Amit Sangani את MightyText, פלטפורמה אינטרנטית המסתנכרנת עם הסמארטפון ומאפשרת למשתמשים לקבל ולשלוח הודעות SMS ישירות מהדפדפן, דרך הסמארטפון לרשימת אנשי הקשר במכשיר, נוסף לצפייה ולשיתוף של תמונות וסרטוני וידאו מספריית המדיה בסמארטפונים אנדרואידיים. ל-MightyText הצלחה רבה והיא הכריזה לאחרונה על 3 מיליון משתמשים ברחבי העולם.

בריאיון מיוחד לגיקטיים מעבר לים, מאניש מספר על המעבר מעבודה בארגונים גדולים, כגון גוגל וזינגה לעולם היזמות ולהקמת סטארטאפ מצליח בתחום המובייל ומספק לאנשים הנמצאים בדילמה דומה מספר שאלות אשר הם צריכים לשאול את עצמם לפני שהם מחליטים לבצע מהלך גורלי שכזה.

Maneesh Arora ו-Amit Sangani

על ההחלטה לעזוב את גוגל וזינגה ולעבור למיזם עצמאי

ב-2010, החלטתי לעזוב את גוגל ולעבור להזדמנות קריירה שנוצרה עבורי בזינגה. התחלתי לעבוד בגוגל בשנת 2003 והייתי בר מזל להיות עובד גוגל כאשר החברה עוד הייתה קטנה ופחות מוכרת. באופן אישי, הייתה לי חוויה מדהימה בעבודה בגוגל. אתה מוקף באנשים הכי חכמים בעולם, בעיקר בעולם הטכנולוגיה והאימרה הזו נכונה אף יותר כאשר החברה הייתה בשלבים היותר מוקדמים שלה, לפני שנהפכה להיות ענקית טכנולוגיה עולמית. לראשונה בקריירה, הרגשתי כאילו כל מי שהקיף אותי היה חכם יותר ממני, אך להיות מוקף באנשים באיכות כזו גבוהה עוזר לך בתור אדם ועובד בחברה לנצל את הפוטנציאל שלך ולמקסם את הכישרון שלך, זה בטוח.

עזבתי את גוגל בעיקר מפני שהעדפתי, באופן אישי, לעבוד בסביבה קטנה יותר ודינמית. כמו כן, רציתי לחזור להיות קרוב יותר לטכנולוגיה ולכתוב שוב קוד. כאשר גוגל הפכה לחברה גדולה, מצאתי את עצמי מבזבז יותר זמן בפגישות וניווט הארגון מאשר בהשפעה על המוצרים המפותחים בחברה ועל הטכנולוגיה עצמה. ועדיין, אסור לטעות – אני אוהב את גוגל וחושב שהיא החברה החשובה ביותר והנערצת ביותר בעולם הטכנולוגי.

3 המאפיינים החשובים בעבודה: השפעה, אושר ולמידה

אשתף אתכם במספר נקודות חשובות לאלו מביניכם, בין אם אתם עובדים בארגון גדול ובין אם אתם סטארטאפיסטים או נמצאים בקו התפר בין לבין – זה הכל עניין של ההשפעה שלכם בארגון, האושר והלמידה שלכם ממקום העבודה. במידה ואתם חלק מארגון גדול, אך אינכם מרגישים שאתם מסוגלים להיות גורם משפיע בחברה כפי שהייתם רוצים, זוהי בהחלט נקודה ששווה לשים אליה לב ולתת עליה את הדעת. כמו כן, תסתכלו על עצמכם ביחס אל מקום העבודה – האם יש דברים בחברה אשר נמצאים בשליטתכם וביכולתכם לשנות ולשפר אותם? או שמא אולי אתם מרגישים שבחברה אחרת תוכלו למצוא תחום שבו תהיה לכם הזדמנות להטביע את החותם שלכם?

בסופו של דבר, אושר מצטמצם לשאלה אחת – איך אתם מרגישים כאשר אתם הולכים לעבודה. האם אתם מפחדים ממקום העבודה שלכם, אך יודעים שזהו "הדבר הנכון לעשות" או שאתם בדרך כלל חוזרים הביתה בציפייה ליום העבודה שלמחרת, גם כתוצאה מהחומר האנושי הסובב אתכם וגם מהפרוייקטים עליהם אתם עובדים? עבור רוב האנשים התשובה היא בדרך כלל "זה בסדר…", מה שמהווה לעתים קרובות אינדיקטור מוקדם של אומללות ארוכת טווח ביחס לעבודה שלכם. בתור חלק מארגון או עסק כלשהו, אתם מבלים כמעט 50 אחוזים מהשעות בהם אתם ערים בעבודה ולכן עצם העובדה שאתם לא באמת אוהבים את מה שאתם עושים יכולה להפוך לבעיה גדולה מאוד בטווח הארוך.

כמו כן, הלמידה שלכם בעבודה היא תחום קריטי ביותר עליו שווה לשים דגש, כולל מיומנויות שונות בעבודה, "קשות" ו"רכות" גם יחדיו. אנשים רבים עובדים מבלי לחשוב – הולכים לפגישות, כותבים מיילים או מבצעים משימות רגילות יומיומיות בעבודה, אך לא באמת צריכים לחשוב הרבה במהלך היום. במידה ואתם נמצאים בסיטואציה כזו, אך אתם משתוקקים למשהו בעל אתגר גדול יותר ורוצים למצוא הזדמנויות נוספות ללמידה, יכול בהחלט להיות שהגיע הזמן לשנות את המצב. שאלה אחת פשוטה אתם צריכים לשאול את עצמכם בסוף יום העבודה – "האם נודע לי משהו משמעותי היום?" כמובן שלא תוכלו לענות תשובה חיובית לכל השאלות הללו בכל יום שעובר, אך במידה ומדובר במקרים נדירים, זהו בהחלט משהו שכדאי לכם לשים אליו לב.

הגעתי למסקנה, כי בסופו של דבר על על ידי בדיקה עצמית של שלושת האזורים הללו בחיי העבודה מפעם לפעם, ניתן לבנות מעין "מצפן" אמין שיעזור בקבלת ההחלטה האם להישאר במקום העבודה שלכם או לא, בין אם זה מעבר לחברה אחרת, או התחלה של מיזם משלכם.

אחד מהתהליכים המייגעים ביותר הקיימים כיום הוא פתיחת חשבון בנק חדש. בעוד שעבורנו כלקוחות מדובר על תהליך ארוך הדורש חתימות על עשרות דפים והמתנה ממושכת, עבור פקידי הבנק מדובר בעבודה הקשה כפליים, המצריכה מהם לצלם את המסמכים המזהים שלנו, להקליד את המידע למחשב ולאחר מכן לוודא שהוא אכן הוקלד נכון.

תהליך האימות המתואר קיים לא רק בבנקים אלא במאות עסקים ברחבי העולם, ועלול לגרום לטעויות רבות בזיהוי המשתמשים, מה שיוביל לבזבוז זמן וכספים מטעם החברות בנסיון לתקן את הטעות המדוברת.

חברת Au10Tix הישראלית מעוניינת להפוך את תהליך הזיהוי והאימות להרבה יותר מהיר, קל וכמובן זול, שיבוצע בצורה אוטומטית ויאפשר לעסקים לאשר הרבה יותר לקוחות, הרבה יותר מהר.

מאשרים את המשתמשים

שירותים רבים דורשים מהמשתמשים אישור פיזי, הכולל תעודת זהות, דרכון או מסמכים מסוגים כאלה ואחרים על מנת לוודא כי אכן מדובר במשתמש העומד מולם. מודל האישור, שהיה קיים עד היום רק במספר מסויים של עסקים החל להתפתח ולהתרחב לצד התרחבותה של רשת האינטרנט, כאשר בעתיד הקרוב ייתכן כי גם פייסבוק, טוויטר, אתרי משחקים והימורים ואפילו חשבון האימייל שלנו ידרשו מסמכים מזהים מסוג זה.

למסמכים המזהים שלנו, הכוללים דרכונים, רשיונות נהיגה וכדומה, ישנם מספר אמצעי אבטחה משוכללים, שלעיתים אנו כלל איננו שמים לב אליהם, הכוללים הדפסות מיקרו, דיו מגנטית, ברקודים ועוד, הדורשים אמצעים טכנולוגיים על מנת לאשר את תהליך הזיהוי.

במטרה להפוך את תהליך הזיהוי והאישור לא רק למהיר, אלא ליעיל הרבה יותר, מציעה Au10Tix את שירותיה, המתמקדים גם בתהליך הקבלה והבדיקה של מסמכי הזיהוי, וגם בתהליך הוידוא והאישור המתבצע ב-Back-End המטפל במסמך, הבודק אותו ושולח את האישור או הדחייה במידה הצורך.

פתרון ה-Front-end Document Identification או FDI שמציעה החברה מאפשרת לזהות ולאשר את המסמכים באמצעות סורק מיוחד המסוגל להעלות ולוודא את כל המידע הקיים על המסמך, גם זה המקודד, כאשר המערכת בתורה מבצעת את בדיקות האבטחה הנחוצות והמקיפות, במטרה לוודא את זהותו של המשתמש.

מאבטחים גם את הדלת האחורית

לצד האישורים הפיזיים, המתקבלים בדרך כלל פנים מול פנים ומהווים למעשה אמצעי נוסף לזיהוי האדם המבקש את האישור, אחת מהבעיות הקשות והמהותיות ביותר כיום היא זיהוי המשתמש במרחב המקוון. עם עלייתן של הונאות, גניבת זהויות וחדירה לחשבונות של משתמשים שונים, מערכות רבות צריכות להפעיל צוות עובדים מסביב לשעון על מנא לאשר זהויות שונות ומגוונות, ולוודא כי המשתמש המנסה להרשם לשירותיהן הוא אכן המשתמש המופיע באישור שנשלח.

כתוצאה מכך, טיפול ידני ומבוסס נייר או מסמכים במרחב המקוון מהווה אסטרטגיה לא אידיאלית שאף עלולה להיות מסוכנת, ותהליך אוטומציה יעילה הוא חיוני עבור החברות.

לשם כך יצרה החברה את Back-Office Service או BOS, המסוגל להתמודד עם פענוח מסמכים, סריקות וצילומים של מסמכי זהות, המגיעים באמצעות מערכות מכירה ושירות מקוונות. כך, יכולים המשתמשים להשתמש באמצעים מעט פחות מתקדמים, כגון מצלמת רשת, מכשיר סלולרי, סורק ביתי או מצלמת כיס על מנת לשלוח את המסמכים שלהם, והמערכת של Au10Tix תזהה ותאשר את המידע במהירות.

Au10Tix מעוניינת להביא לעסקים וארגונים את הפתרון המלא, המציע לא רק תפעול טוב יותר של תהליך האישור, אלא גם מאפשר קצב הוספה מהיר יותר של משתמשים, מכל רחבי העולם. במקום שהמשתמש יאלץ להמתין כמה ימים ארוכים על מנת לקבל את האישור המיוחל, המערכת תוכל לעשות זאת בתוך שניות או דקות בודדות, ובכך למעשה לאפשר לאותו העסק לקבל יותר משתמשים, בקצב מהיר יותר ובידיעה כי אכן מדובר על משתמשים אמיתיים, ולא נסיונות הונאה כאלה ואחרים.

וידאו: AU10TIX BOS – Online ID-Image Authentication & Processing Solution

מחברת-בת לעסק עצמאי

Au10Tix נוסדה כחברת בת בחברת ICTS, חברה שנוסדה ב-1982 ומתמחה בשירותי אבטחה לסביבות סיכון גבוה, כגון שדות תעופה, ביקורת גבולות ושאר שירותים רגישים. הפתרונות שפיתחה Au10Tix מיועדים לייעל ולהאיץ את עבודת הסינון הידני של נוסעים בשדות תעופה ותחנות גבול, כאשר לפני כארבע שנים (2009) החלה החברה לפעול כחברה עצמאית, והחלה לפתח יישומים גם לשווקים המסחריים. מאחורי החברה עומדים רון עצמון, מנכ"ל החברה, אילן מיטל, סמנכ"ל התפעול ועופר פרידמן, האחראי על השיווק בחברה.

בראיון לניוזגיק, הסביר פרידמן כי חברת Au10Tix הייתה מהראשונות לזהות את משמעויות כניסתן של חברות וספקי שירותים לעולם האונליין, בתנאים של רגולציה משתכללת ולחצים גוברים להגברת התחרותיות. "גם בעולם האונליין בו נותן השירות "אינו רואה" את הלקוח או את מסמך הזהות המקורי, ספקי השירות מחויבים ומעוניינים במתן פתרון אמין ויעיל ולכן המעבר לפתרונות טכנולוגיים הינו מחויב המציאות". עופר מוסיף כי לצד הבנקים ורשויות התעופה, גם גופים כגון רשתות חברתיות, אתרי משחקים וכמובן אתרי הימורים מצפים לפתרון טכנולוגי כבר בטווח המידי.

השוק בו בחרה Au10Tix להתמקד עדיין נמצא "בחיתוליו", ואף על פי שמספר הלקוחות עדיין מוגבלת יחסית, השינוי והרגולוציה השנים הקרובות צפוי להקפיץ את אחוזי הגדילה של השוק באופן משמעותי.

cc-by-sa 3.0. credit: Amshudhagar

מערכת היחסים בין המייסדים היא בדרך כלל הסיכון הבודד הגדול ביותר לסטארטאפ בשלבים המוקדמים, וזו בוודאי הסיבה הנפוצה ביותר לכשלונות שראינו ב-YC (תוכנית האצה הסטארטאפים YCombinator). מכיוון שלמרבה הצער ראינו הרבה פרידות של מייסדים במהלך השנים האחרונות, הנה רשימה של כמה סיבות נפוצות בהן נתקלתי, המונחות ביסוד שיחת הפרידה של ”אנחנו לא יכולים להסכים על שום דבר, אחד מאיתנו צריך לעזוב“.

מי המנכ“ל?

הסיבה הנפוצה ביותר לפרידה מתרחשת בדרך כלל כאשר יותר ממייסד אחד שואף להיות המנכ“ל. זה נכון שתארים הם חסרי כל משמעות כאשר סטארטאפ מורכב בסך הכל משניים או שלושה אנשים, אבל אני מאמין כי היכולת לענות על השאלה ”מי המנכ“ל“? היא חשובה. למעשה, זה סימן רע מאוד אם בכלל צריך לשאול את זה.

הדוגמא ההפוכה בה אנשים בדרך כלל עושים שימו במצב זה היא של סרגיי ולארי [המייסדים של גוגל. י.פ], אבל אם תדברו עם אנשים שהכירו את השניים מימיהם הראשונים, תשמעו שלארי תמיד היה המייסד הדומיננטי יותר.

במהלך הזמן, אחד המייסדים בדרך כלל מבצבץ כפנים הציבוריות של החברה, למשל סטיב ג‘ובס, ביל גייטס, מרק צוקרברג. כמובן שהם לא היחידים שעושים את העבודה, אבל אתם צריכים להחליט בשלב מוקדם מאוד עד כמה חשוב לכם להיות האדם הזה. אם אתם מוצאים את עצמכם מלאים בזעם מבעבע על-כך שאתם לא המנכ“ל כבר ביום הראשון, סביר להניח שהרגשות הללו לא ייעלמו עם הזמן.

מחוייבות

לעתים אחד המייסדים יהיה מחוייב יותר לסטראטאפ מאשר האחרים, אפילו אם חלוקת הבעלות בחברה היא שווה. ייתכן כי אחד המייסדים הגה את הרעיון וגייס את חבריו, שרצו לנסות להקים סטארטאפ, אבל לא מחזיקים באותה תשוקה ביחס לרעיון עצמו.

יכול להיות שזו לא תהיה בעיה, אם הסטארטאפ יגיע לכדי גדילה מסויימת (גדילה היא בדרך כלל הפתרון לתחלואים אלה כל עוד היא נמשכת). אם לא, המייסדים השותפים ”המעורבים“ עשויים להתחיל לתהות האם הם באמת שנאו את זה כל כך בעבר, או לתהות האם זה הזמן המתאים להשקיע בתואר שני.

אם המייסד ”העיקר“ הוא הפנים הציבוריות של החברה, האחרים לא יחושו שהתדמית/האישיות הפרטית שלהם שזורה בזו של הסטארטאפ, לכן הם יפסידו פחות אם יעזבו. דוגמא קיצונית לכך היא כאשר מייסד שאינו איש טכני משכנע את המייסד הטכני להצטרף לחברה ונותן לו 10 אחוזים או פחות מהחברה. מערכת יחסים זו תצליח לעתים נדירות מאוד (אם בכלל).

חלוקת בעלות בלתי שווה

זה לא הכרחי ששני המייסדים יחזיקו ב-50 אחוזים מהחברה כל הזמן, אבל צריכה להיות הצדקה טובה מאוד למעבר דרמטי לאחוזים אחרים. אם מייסד אחד הגה את הרעיון, השקיע כסף, בזבז זמן רב בעבודה, בנה את הגרסה הראשונה של המוצר, ומצא את הקבוצה הראשונית של המשתמשים, אז זה הגיוני. עם זאת, אם אתם עדיין בשלב הרעיון, ואחד המייסדים מחזיק בפחות אחוזים מהחברה באופן בולט, הדבר מוביל בדרך כלל לתרעומת.

סעיף זה בעייתי במיוחד עבור חברות שהתחילו מחוץ לעמק הסיליקון ועברו לכאן. המייסד עם אחוזי השליטה הנמוכים יותר יתחיל להבין במהלך שיחות עם מייסדים אחרים כי 50/50 היא צורת החלוקה הנפוצה ביותר, ובאופן טבעי יתחיל לתהות למה זה לא המצב במקרה שלו. זיכרו כי אם הסטארטאפ מצליח, אתם תעבדו בעבורו במהלך חמש עד שבע השנים הבאות של חייכם. מרבית העבודה עוד לפניכם, אז תתפשרו בהתאם.

סדר עדיפויות שונה

אנשים נהנים מדברים שונים, ומעריכים דברים שונים. ישנם כאלה שפתרון בעיות טכניות קשות חשוב עבורם יותר מכל דבר אחר. זה נפלא אם החברה שלכם היא דרופבוקס, אבל קצת פחות אם אתם מייסדים את Airbnb. אם מייסד אחד נותן דגש גדול יותר לעיצוב, מעבר לכל דבר אחר, בעוד המייסד השני מתייחס לזה כאל מותרות בלתי הכרחיים, תמיד יהיה מתח בין השניים. ניתן לטעון כי זה יכול לעבוד, בהנתן העובדה שישנה חלוקה ברורה של המשימות, אך החלוקה הזו אינה שחור-לבן בשלבים הראשונים של הסטארטאפ. המשאבים מוגבלים ומתוחים, ולא סביר להניח שתצליחו להוציא לפועל עדיפויות ראשיות שונות, מה שיוביל לזליגה לעבר תעדוף של משימות היומיום.

ישנן גרסאות רחבות יותר לבעיה זו, למשל גישות שונות בנוגע לאיזון בין עבודה לחיים הפרטיים, ומשקל אישי שונה על מטרות כגון כסף/כוח/מעמד.

חוסר תקשורת

זו לא סיבה מדוייקת כמו האחרות, אבל שמתי לב אליה לעתים קרובות, כך ששווה לתת עליה את הדעת. לפעמים אני רואה צוותים שנפרדים במרירות יום אחד, בשל סיבה שנראית טריוויאלית לגמרי, למרות שבמשך חודשים הם נראו רגועים ושלווים. כמעט תמיד עולה כי היה איזה נושא מכעיס שהדהד מזה זמן רב, אבל אף אחד מהמייסדים לא העלה אותו, למשל כאשר האחד מרגיש כי השני לא עומד בתאריכי היעד.

כאשר לא מעלים את הנושאים האלה באופן מיידי, הם נבנים לאורך זמן, כאשר כל תקרית בפני עצמה לא מעוררת זעם רב, אבל יום אחד הכל מתפרץ. זה בעיקר קורה אצל האקרים ביישנים שלא אוהבים להתמודד עם עימותים. אתם עושים לעצמכם עוול אם אתם לא מדברים על מה שמפריע לכם. אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים להעלות את הנושא, כדאי שתשאלו את עצמכם אם יש לכם את המייסד השותף הנכון. אני לא יודע אם זה מתכון לתיקון מערכות יחסים, אבל יכול להיות שזה הסימן ליחסים שלא עובדים, אבל אני כן יודע שדברים מעין אלה אף פעם לא נעלמים מעצמם.

האם נתקלתם או חוויתם סיבות אחרות? שתפו אותנו כאן בתגובות, או כתבו דיון משלכם וספרו את המקרה שלכם. 

פוסט נכתב על-ידי הארג‘ תגר ופורסם במקור באנגלית בבלוג האישי שלו.

מקור: יח"צ

מידי שבוע נפרסם כאן סקירת סטארטאפ אחת מתוכנית Windows Azure @ Startup Nation שלנו, המאפשרת לסטארטאפים צעירים לקבל חשיפה בניוזגיק. רוצים שניוזגיק יכתוב גם עליכם במסגרת הסקירה השבועית של התוכנית? כל מה שעליכם לעשות הוא למלא את הטופס בלינק הבא ולשלוח אלינו. 

שם: Shopetti

פיץ' במשפט: מביאים את הכיף לחווית הקניות המקוונת

כיצד משתמשים בפלטפורמת Azure: החברה משתמשת ב-Azure VM על מנת להריץ את הפלטפורמה שלה, ומאחסנת את ה-Big Data שלה, הכולל את המשתמשים, המותגים והמוצרים על שרתי Azure.

עבור רובנו, אחת החוויות המהנות ביותר היא חווית השופינג. זה לא משנה אם מדובר בשמלות, חולצות, מכנסיים, נעליים או אפילו ציוד משרדי ותרופות. עם זאת, נראה כי במהלך השנים האחרונות תהליך הרכישה שלנו עבר למרחב המקוון, וכל חווית ההתאמה, ההתנסות והרכישה הפכו להרבה יותר מכניים, והרבה פחות מהנים.

המטרה העיקרית של חברת Shopetti היא להחזיר את ההנאה שחווינו ברכישות בעולם האמיתי, ולהטמיע אותה ישירות אל העולם המקוון. החברה עושה זאת באמצעות וויזואליות, פיצ'רים שונים ומגוונים וכמובן, הוספת שכבה חברתית במטרה לקבל חוות דעת מחברינו עוד לפני הרכישה הסופית, מבלי לצאת מהבית או לקום מכסא המחשב. אז התכוננו לפתוח את הארנקים, ולהחזיר את ההנאה אל מסע הקניות.

בלי תורים וחניה

אנחנו לא יודעים מה איתכם, אבל עבורנו חלק נרחב מהקניות מתבצעות ישירות מהאינטרנט. במקום לצאת מהבית, לחפש חניה ולעמוד בתורים ארוכים ומייגעים, אנו מעדיפים ללחוץ על מספר קליקים בעכבר ולהזמין את כל מה שאנחנו רוצים ישירות אל פתח הבית שלנו. אך בניגוד אלינו, קיימים הרבה מאוד משתמשים שדווקא אוהבים את חווית הקניות, ובכל זאת מעדיפים להתמקד במרחב הווירטואלי, במטרה לחסוך בשני האלמנטים החשובים ביותר: זמן וכסף.

הסטארטאפ שופטי מבהיר בראש ובראשונה כי שופינג הוא אינו אותו דבר כמו רכישת מוצרים, ורוב הלקוחות נוטים לבלבל בין שתי הפעולות השונות הללו. שופינג מתרכז בעיקר בחוויה, ובעוד שלעיתים אנו יוצאים ממנה עם שקיות עמוסות בכל טוב ממגוון רחב של חנויות, זה לא הכרחי. בין קהל הלקוחות הנהנה מחווית השופינג, ניתן למצוא בעיקר נשים (אבל לא רק) שאוהבות להשקיע שעות ארוכות בהליכה בקניונים ובחניויות, שאינן מצליחות לשחזר את החוויה במרחב המקוון – בו הן בעיקר מבצעות רכישות, ולא שופינג.

כתוצאה מכך, ולאור ההבנה של שופטי בכל הנוגע להגדרה של המילה שופינג, החברה מעוניינת להעניק לקהל את החוויה החסרה לו, ישירות באמצעות הדפדפן ומבלי לצאת מהבית. באמצעות שופטי יכולים המשתמשים לגלות מותגים בצורה חברתית, ליצור עגלת קניות אוניברסלית שאינה תלויית מותג או חנות ספציפית, ואף ליצור התראות על סיילים מעניינים. כמובן שאת כל המידע הזה, יכולים המשתמשים לשתף עם חבריהם, כמעט כאילו הם נמצאים לידם וחווים ביחד את חווית השופינג.

רכישה ממספר חנויות במקום אחד

כיום, במידה ואנו רוצים לדמות ולו בקצת את חווית השופינג, יהיה עלינו לפתוח כעשרה טאבים שונים בדפדפן על מנת למצוא את החולצה, הנעל או השמלה שיתאימו ספציפית לאירוע או למצב הרוח הנוכחי שלנו. בתהליך זה אנו משתמשים במנועי חיפוש, אתרי מותגים שונים, אימייל וכמובן פייסבוק, ואין ספק שמדובר על תהליך מבולגן, מפוזר ולא אידיאלי, שבסופו אנו עלולים לצאת עם פריט אחד בלבד, או אפילו ללא רכישה בכלל.

שופטי מעוניינת לקחת את כל החוויה "המסורבלת", ולאחד אותה תחת קורת גג אחת, חברתית ואידיאלית הרבה יותר לכלל המשתמשים. אתר החברה, הנמצא בשלבי הרצה, מיועד לאפשר לנשים וגברים להנות מחווית השופינג, גם במידה ובחרו לבצע את הרכישות שלהם בצורה מקוונת.

לאחר הרשמה קצרה לאתר, תוכלו להתחיל ולחפש את הבגדים המועדפים עליכם באמצעות מנוע חיפוש המובנה באתר, או לחילופין באמצעות כניסה אל אתרי המותגים. כל בגד שתבחרו יתווסף לעגלה לבחירתכם, כך שתוכלו ליצור מספר עגלות שונות למספר אירועים, ולא להיות כבולים לרכישת כלל פרטי הלבוש בחנות אחת ויחידה. במידה וההיצע המופיע באתר של שופטי אינו מספיק לכם, באמצעות התקנת תוסף הדפדפן של החברה תוכלו להתחיל לאסוף פריטים ממספר אתרים ברחבי הרשת, שיתווספו אוטומטית לממשק שלכם.

מקור: צילום מסך

גם המדיה החברתית תופסת כאן מקום, כאשר לצד האפשרות לשתף את הפריטים עם חבריכם, תוכלו לגשת אל הלשונית החברתית באתר, ולצפות בפריטים שחבריכם אהבו או רכשו. את עגלת הקניות שיצרתם, גם אם היא מורכבת ממספר חנויות, תוכלו לרכוש בלחיצה אחת ויחידה – כאשר הפרטים ישלחו אל החנויות המתאימות, שידאגו לשלוח לכם את המוצרים ישירות לביתכם, או לכתובת שהזנתם.

שופטי מבהירה כי היתרון העיקרי שלה הוא הבנה של הצורך הקיים בשוק, ואיגוד כל המדיות בהן אנו משתמשים כיום על מנת לבצע רכישות, באתר אחד ויחיד, מעוצב וקל להבנה ולתפעול. בנוסף, באמצעות הממשק של החברה, היא מאפשרת ללקוחות לדעת מתי יש הנחות משמעותיות על פריטים מעניינים, וכך למעשה עוזרת להם לא רק להנות מחוויית הקנייה, אלא גם לחסוך לא מעט כסף.

חשוב להבהיר כי כיאה למוצר הנמצא בשלבי הרצה, ייתכן שמפעם לפעם תתקלו בבעיה כזו או אחרת בעת הוספת המוצרים אל סל הקניות, בין אם ישירות מ-ממשק החברה לבין אם מאחד מאתרי הרכישות האהובים עליכם באינטרנט. בנוסף, האתר מתמקד בקהל הלקוחות האמריקאי, כך שמגוון רחב של מותגים ואתרים המופיעים בשופטי אינם זמינים לרכישה עבור הקהל הישראלי, אלא אם כן באמצעות אתרים חיצוניים המציעים כתובות מעבר לים. חשוב להבהיר כי במידה ואכן תבחרו להשתמש בשירות שכזה, תאלצו לשלם סכום נוסף עבור המשלוח, מה שעלול להפוך את התהליך להרבה יותר מתסכל ומייגע לעומת החוויה ששופטי מעוניינת להעביר למשתמשיה.

הכירו את הצוות

הרעיון מאחורי שופטי התעורר לראשונה במסגרת אחד מאירועי Startup Weekend שנערכו בישראל. לאחר זכייתו במקום השני, הבינו שפע ווינשטיין, מנכ"לית החברה וגיא קורלנד, קצין הטכנולוגיות הראשי בחברה כי יש להם רעיון מאוד מעניין ביד. השניים התקבלו לתכנית האקסלרטור של מיקרוסופט ומייד החלו לפתח את המוצר, כאשר רק לאחרונה השיקו את אתר הבטא שלהם במודל MVP.

החזון של השניים הוא לשלוט בעולם השופינג המקוון, כאשר קהל היעד העיקרי בו החליטו להתמקד בשלב הראשון הוא אמהות, השולטות ב-85 אחוזים מהוצאת משק הבית, קצרות בזמן ולעיתים אינן יכולות להרשות לעצמן להסתובב שעות בקניונים. בעתיד, מתכננים שפע וגיא להמשיך ולהתרחב אל קהל לקוחות מגוון וגדול הרבה יותר, ולהביא את חווית השופינג המקוונת לכל מי שרק מעוניין בכך, ולהחזיר את הכיף לקניות.

וידאו: Shopetti – Enjoy Shopping again!

מקור: יח"צ, עיבוד תמונה

חברת הביוטק הישראלית סלקיור (Cell Cure Neurosciences), המשמשת כחברת בת של ענקית הביוטק BioTime, הודיעה היום על קבלת מענק בגובה 1.33 מיליון דולרים מהמדען הראשי. הכסף ישמש את החברה לטובת מימון עלויות הפיתוח של המוצר הטיפולי החדש מבית החברה, OpRegen, מבוסס תאים המיועד לטיפול בניוון מולקולרי, מחלת ראייה הקשורה להזדקנות. כמו כן, החברה הודיעה כי תגיש בקשה לפתיחה בניסויים קליניים בבני אדם עוד השנה.

בשורה לעיוורון הנפוץ בקרב מבוגרים?

ניוון מולקולרי היא מחלה הפוגעת בתאי הראייה המרכזיים ברשתית העין ובכך גורמת לירידה חדה ביכולת הראייה של בני האדם. הגורמים העיקריים למחלה כיום הם ההזדקנות, גנטיקה, עישון, תזונה, לחץ דם גבוה ומחלות לב. המחלה, הנפוצה יותר בקרב נשים, מהווה את הגורם העיקרי לעיוורון מעל גיל 55, כאשר מגיל 65 ומעלה כ-25 אחוזים מכלל האוכלוסייה סובלת ברמה כזו או אחרת מהמחלה.

הפלטפורמה הטכנולוגית של סלקיור מבוססת על ייצור מוצרים תאיים שמקורם בתאי גזע, והתוכניות הנוכחיות של החברה כוללות טיפול בניוון מולקולרי, מציאת טיפול לפרקינסון ומציאת תאים שעשויים להיות יעילים לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה (ניוון שרירים). בשנים האחרונות, החברה מתמקדת בעיקר בפיתוח טיפולים מבוססי תאי אדם לטיפול במחלות ניווניות של בני אדם.

מקור: צילום מסך, עיבוד תמונה

פתרון בינלאומי

"אנו רוצים להודות למשרד המדען הראשי עבור השתתפותם בקידום הפרוייקט החשוב הזה של רפואה רגנרטיבית", סיפר צ'ארלס אירווינג, מנכ"ל חברת סלקיור. "הצורה היבשה של ניוון מולקולרי הנובעת כתוצאה מהזדקנות משפיעה על מעל ל-3.7 מיליון בני אדם החיים בארצות הברית לבדה. אנו צופים כי מוצר ה-OpRegen יצליח לייצר הבדל אמיתי באיכות החיים של האוכלוסייה המזדקנת במדינות מתועשות רבות ולכן זוהי השקעה אסטרטגית, לא רק עבור ישראל, אלא עבור העולם כולו."

חברת סלקיור הוקמה בשנת 2005 כחברת בת של ES Cell International Pte בע"מ, שהיא בעצמה חברת בת של ענקית הביומד BioTime. בעלי המניות העיקריים של החברה כוללים את BioTime, הדסית BioHoldings וטבע. החברה ממוקמת בירושלים ופועלת מהקמפוס של בית החולים הדסה בעיר.

הודעה ישירות לבעלי העסק

כמה סטראטאפים שאתם מכירים קמו במסעדה, לא כל שכן בחומוסיה? אנחנו מכירים לפחות אחד, OwnerListens שמו, שנוסד בהאב הכי ישראלי בעמק הסיליקון – החומוסיה של אורן. האפליקציה, שגרסת הבטא שלה הושקה כבר לפני שנה ומהווה תחרות רצינית מאוד ליילפ הצליחה גם לגייס מעל למליון דולר – סכום נאה לכל הדעות.

מדובר בסבב הסיד של החברה הצעירה, שמטרתה לשפר את הקשר בין בעלי עסקים לבין לקוחותיהם ולקחו בו חלק הקרנות הבאות: מנלו וונצ‘רס, פרומוס וונצ‘רס, קומרס וונצ‘רס, סאבטרקשיון קאפיטל, כמו גם האנג‘לים סטיב בלנק, ג‘ף אפשטיין, קארי רוזנצווייג, ומרק אברמוביץ‘. המשמעות מאחורי השמות שהוזכרו כאן היא שהחברה הצליחה לגייס לא מעט גם מחוץ לתחומי גטו הסטארטאפים של פאלו אלטו – מדובר במשקיעים מערים אחרות בקליפורניה, אך גם מניו יורק, שיקגו ופילדלפיה.

בעל הבית שומע

הרעיון שמאחורי האפליקציה הוא פשוט: תיבת תגובות שמאפשרת ללקוחות לתקשר באנונימיות עם בעלי העסקים השונים. היא נוסדה כאשר בעלי החומוסיה, אורן דוברונסקי, שם לב שלקוחות המסעדה ביקשו לעתים קרובות לדבר איתו על-מנת להעביר פידבק כלשהו, חיובי או שלילי, אודות המסעדה, אך הבעיה החלה כאשר הוא לא היה במקום. הוא גם גילה שביקורת שלילית, שהינה חיונית מאוד עבור בעלי העסקים, קל יותר להעביר בעילום שם.

הוא צודק, כמובן. ולראיה, כמה מכם הלכו למסעדה, הזדעזעו מהשירות, הלכו הביתה, ורק אז העלו הודעה ארסית במיוחד בפייסבוק? וזה עוד מזוהה ולא אנונימי. רק דמיינו מה הייתם אומרים ללא הפדיחה שמדובר בכם ושעליכם להזדהות.

אז הוא פנה לכמה מחבריו -עדי בריטן, מיכאל פסי וניב קנר – שקפצו על הספינה וייסדו עמו את החברה. לא לפני שהשקיע 240 אלף דולר מכספו האישי על-מנת להתניע את העסק.

האפליקציה, בגרסת האנדרואיד והאייפון, פותחה לראשונה עבור לקוחות החומוסיה בלבד, אבל בעלי העסקים מסביב התלהבו ממנה, ונכון להיום ישנם 1,200 עסקים המאפשרים ללקוחות לשלוח להם הודעות אנונימיות יותר או פחות דרך OwnerListens. בעלי העסק, מצדם, יכולים להשיב ללקוחות מיידית באמצעות מסרון.

אם העסק שלכם לא רשום, אל חשש, במקרה שתקבלו ביקורת ממי מלקוחותיכם, הצוות של אורן יאתר את כתובת המייל ויעביר את ההודעה. עם זאת, על-מנת לענות למתלונן, תצטרכו להיות רשומים במערכת. מהנסיון גילו אנשי הסטארטאפ כי בעלי עסקים שקיבלו את ההודעה בדרך זו מיהרו להירשם.

מדובר במודל עסקי מבריק, שבנוי על תפישה פסיכולוגית של הלקוח לפיה אם יש לו ערוץ ישיר למנהלי העסק, והוא זוכה לתגובה מהירה על הפידבק שלו, לתלונה שלו יש ערך גבוה יותר והוא מרוצה יותר. במקרה כזה, פוחתת האפשרות שהוא יגיע הביתה, ייכנס לפייסבוק, לטוויטר, ליילפ, ויתחיל ללכלך. כך הלקוח מרוצה, בעלי העסק מרוצים, ו-OwnerListens מרוצים אולי עוד יותר.

צפו: כך קמה החברה